בש"פ 10860/07 איליה צרבץ נ. מדינת ישראל

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג' לוין מיום 25.11.2007 בה נדחתה בקשת המערער להקדמת מועד הדיון בערעורו.

1.

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של קשירת קשר לעבירה מסוג פשע [סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ] ובעבירה של חטיפה לשם סחיטה

(סעיף 372 לחוק העונשין) ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 14 שנים, בניכוי ימי מעצרו. ביום 14.6.2007 הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וביום 7.11.2007 הודע לו כי הדיון בערעור נקבע ליום 17.11.2008. המערער הגיש בקשה להקדמת מועד הדיון בערעור אך בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת בהחלטתה מיום 25.11.2007 בקובעה כי נוכח תקופת המאסר שנגזרה על המערער ונוכח יומנו העמוס של בית המשפט, אין מקום להקדים את מועד הדיון.

2.

על החלטה זו מלין המערער בפניי. לטענתו, סיכויי ההליך טובים לאור העובדה שהרשעתו נשענת על עדות יחידה של שותפו לכאורה בביצוע העבירה, תוך התעלמות מוחלטת מפגמים רבים שדבקו בה ומספקות העולים לגביה תוך הסקת מסקנות אשר אינן מתחייבות ממסכת העובדות שנפרשה בפני בית המשפט. בהתייחס לאורך תקופת המאסר טוען המערער כי עד למועד הדיון בערעורו ישהה למעלה מחמש שנים בבית הכלא הווה אומר כשליש ויותר מן התקופה שנגזרה עליו. על עינוי דין זה, כך נטען, עלול להתווסף עיוות דין היה והוא יזוכה לאחר תקופה כה ארוכה בבית האסורים. עוד טוען המערער כי הוא מודע למעמסה הכבדה שנושא בה בית משפט זה אך למרות זאת הוא סבור כי יש לעשות מאמץ מיוחד ולהקדים את מועד הדיון בעניינו.

3.

דין הערעור להידחות. העומס המוטל על בית משפט זה מחייב קביעת סדרי עדיפויות תוך בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין. ככל שבהליך פלילי עסקינן, אחד השיקולים הרלוונטיים כאמור הוא משך תקופת המאסר שנגזרה על המערער.

בהתחשב במועד שנקבע לשמיעת הערעור במקרה דנן (במהלך שנה זו) ונוכח תקופת המאסר שנגזרה למערער לאחר שהיה לו יומו בערכאה הדיונית, אינני סבורה כי החלטת הרשמת שלא להקדים את שמיעת הערעור מצדיקה התערבות.

אשר על כן, הערעור נדחה.