בש"פ 10864/02 מדינת ישראל נ. צבי פוגל

בבש"פ 10864/02 הוגשה בקשת המדינה להאריך, בשנית, את מעצרם של עשרת המשיבים בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו-1996. בבש"פ 11013/02 הוגש ערר מטעם המשיב 9 לבקשת המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לעיון חוזר בצדקת מעצרו. בעררו של המשיב 9 אין מאומה, ואילו בקשת המדינה בדין יסודה.

2.עשרת המשיבים הועמדו לדין (ביחד עם שני אחרים) בשל עבירות של קשירת קשר ליצוא סמים מסוכנים, סחר בסמים, ניסיון לסחר ויצוא של סמים, החזקת סמים שלא לשימוש עצמי וכן שידול לסחר בסמים וליצוא של סמים. עם הגשת כתב האישום (ביום 14.1.02) נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המאשימה והורה על מעצרם של כל הנאשמים עד לסיום משפטם; ובמלאת תשעה חודשים להגשת כתב האישום הורה בית-משפט זה, בהסכמת המשיבים, להאריך את מעצרם בתשעים ימים נוספים. לקראת סיום התקופה הגישה המדינה את הבקשה שלפניי. המשיבים 4 ו-5 הודיעו לבית המשפט על הסכמתם להארכת מעצרם, ובהחלטותיי מימים 25.12.02 ו-29.12.02, בהתאמה, הוריתי על הארכת המעצר של משיבים אלה. יתר המשיבים התנגדו לבקשה, אך משעיינתי בבקשה ובנספחיה ושמעתי את טענות הפרקליטים מזה ומזה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

3.כתב האישום מונה שלוש-עשרה פרשיות אישום. עניינו בקשר רב-משתתפים לביצוע עסקאות יצוא של כמויות אדירות של סם מסוכן מסוג אקסטזי, מהולנד לאוסטרליה (דרך גרמניה) ולארצות הברית, ובמסכת מורכבת של עבירות שבוצעו על-ידי מי מהמשיבים (לעתים ביחד עם אחרים) במסגרת הגשמת מטרות הקשר. רשימת עדי התביעה מונה יותר ממאתיים שמות, רבים מהם עדי-חוץ. בהתחשב בהיקפו של המשפט הועיד בית המשפט המחוזי לבירורו שלושה ימים בכל שבוע. עד כה התקיימו עשרים ושבע ישיבות לשמיעת ראיות, במהלכן נשמעו, בין היתר, גם חלק מעדי החוץ; ובמהלך תקופת המעצר המבוקשת עתה (תשעים הימים הבאים) עתידות להתקיים עוד ארבעים ושתיים ישיבות.

אין מחלוקת כי המשפט עתיד להתארך עוד זמן רב. אך יש כמדומה מחלוקת מי מהצדדים תורם יותר לקיצורו ולייעולו של ההליך. בא-כוח התביעה מעריך, כי בסופו של דבר יהיה בידו לוותר על חלק מעדי התביעה. כן הוא צופה כי חלק מעדי החוץ שטרם העידו ניתן יהיה לשמוע (אם יאשר זאת בית המשפט המחוזי) באמצעות ועידת-וידאו. הסניגורים הודיעו כי יתנגדו לשמיעת עדים בוועידת-וידאו ומתרעמים על כך שבא-כוח התביעה טרם הודיעם על אלו מעדיו יש בכוונתו לוותר. בפרוטוקול משפטם של המשיבים, שהעתקי חלקים מתוכו צורפו לבקשת המדינה, כלל בית המשפט הערות של ביקורת כלפי חלק מן הסניגורים, שלפי התרשמות השופט הירבו להעסיקו בבקשות דחייה בלתי מוצדקות. הסניגורים טענו כי הביקורת כלפיהם לא הייתה מוצדקת. הם הצביעו על הקשיים הכרוכים בניהולו של המשפט וביקשו לשכנעני, כי הם עושים כל שלאל ידם לייעול הבירור.

4.אינני מוצא יסוד לטרוניה על הקצב בו מנהל השופט המלומד את הבירור. בעצם הועדתם של שלושה ימים בשבוע לשמיעתו של המשפט יש משום ביטוי למאמץ המושקע על-ידי השופט בקידום שמיעתו של המשפט; וחזקה על השופט, שאם יראה צורך בדבר, ותימצא לו גם אפשרות לכך, יאיץ את קצב הבירור בהקצאת ימים נוספים.

כן אינני מוצא מקום להתייחס לטרוניות חלק מהסניגורים על התרשמות השופט ממהלכיהם, או לחילוקיהם של הפרקליטים בשאלות הדיוניות התלויות ביניהם. די לי שאומר, כי לא מצאתי יסוד לפקפק כי ניהולו של המשפט, שהיקפו הכמותי הוא גדול במיוחד, מכביד גם על הסניגורים. יש לכן לקוות, שבאי-כוח הצדדים ישכילו לשתף פעולה ביניהם במציאת דרכים שיאפשרו לייעל ולקצר, ככל האפשר, את הבירור.

אין לאמור ולהכרח במעצרם של המשיבים ולא כלום. ריבוי הפרשיות העובדתיות, וכמות הראיות שמוטל על התביעה להביא להוכחתן, אכן גורמת להתמשכות המשפט; ואף אם ישתפו הפרקליטים פעולה ביניהם, בכל הנוגע לקיצורו ולייעולו של הבירור, אין לצפות לסיומו של המשפט במועד קרוב. עם זאת אינני רואה מנוס מהמשך מעצרם של המשיבים. הסכנה לציבור, הגלומה בביצוע עבירות מן הסוג המיוחס להם, הינה גדולה וחמורה. ריבוי וחומרת העבירות מקימים גם חששות מובנים לשיבוש מהלכי המשפט ולהימלטות מן הדין. נמצא כי השיקולים אשר הצדיקו את מעצרם של המשיבים מלכתחילה, מחייבים גם את המשך מעצרם; ובעצם התארכותו של המשפט, ככל שניתן להצטער עליה, אין כדי לחלצם מכך.

5.סניגורי המשיבים 8, 9 ו-10 טענו, כי יש להבחין בין שולחיהם לבין יתר המשיבים. לטענת הסניגורים, חלקיהם של שלושת המשיבים הללו במסכת העבירות נשוא האישומים הם קטנים לאין ערוך ממה שמיוחס ליתר המשיבים, והבאתם לדין בהליך מאוחד עם יתר המשיבים מכבידה עליהם ואף מאריכה שלא לצורך את מעצרם. הנני נכון להניח, שאילו הוגש כתב-אישום נפרד נגד שלושת המשיבים האמורים, עשוי היה משפטם להסתיים בתוך זמן קצר יותר. אלא שנסיבותיהן של הפרשיות, והצורך להעיד עדים משותפים רבים ובהם עדי-חוץ לא מעטים, הצדיקו את האשמת כל המעורבים בהליך מאוחד. הצורך בבירור מאוחד עודנו קיים. אם לאחר שמיעת כל העדים המשותפים תבוא לפני בית המשפט המחוזי בקשה להפריד את דינם של שלושת המשיבים האמורים ולסיים את משפטם בהליך נפרד, חזקה על השופט המלומד כי ישקול את הבקשה.

מטעם המשיב 2 נטען, כי מצב בריאותו של משיב זה מצדיק לשקול את שחרורו ממעצר. מקומה של טענה זו אינו בגדרי ההליך שלפניי, אלא בגדר בקשה לעיון חוזר שבידי המשיב 2 להגיש לבית המשפט המחוזי. ואין צריך לומר, כי אינני נוקט כל עמדה בדבר סיכוייה של בקשה כזאת, אם אכן תוגש.

6.בכך תם עניינה של הבקשה. כאמור, המשיב 9 הגיש ערר על דחיית בקשתו לעיון חוזר בצדקת מעצרו. עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערר, וכן לטענות הסניגור על-פה. נחה דעתי, כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, וטעמיו מקובלים עליי. נמצא כי דין הערר להידחות.

7.התוצאה היא שהערר בבש"פ 11013/02 נדחה. הבקשה בבש"פ 10864/02 מתקבלת ומעצרו של כל אחד מן המשיבים 1, 2, 3, 6, 7, 8, 9 ו-10 מוארך בזה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 12.1.03, או עד למתן פסק-דין בעניינו בתפ"ח (ת"א) 40020/02, לפי המוקדם מבין המועדים.