בש"פ 1088/97 אלמיאטל פרג' נ. מדינת ישראל

1.העורר משרת בצה"ל בתפקיד קצין גששים בדרגת רב-סרן. בכתב האישום שהוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מייחסת המדינה לו ולשלושה נאשמים נוספים (להלן - "הנאשמים הנוספים") עבירות של קשירת קשר לייבא לישראל סם מסוכן מסוג הירואין, יבוא הסם והחזקה בו. לפי הנטען, בתמצית, היה תפקידו של העורר לתאם את המועד ואת המקום להכנסת הסם לישראל מירדן, באזור הערבה. העורר עשה כן והנאשמים הנוספים העבירו את הסם צפונה עד שנעצרו על ידי המשטרה.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' פלפל) ציווה לעצור את העורר ואת הנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים. מכאן עררו שלפני.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היתה ש"אין שמץ של ראיה" נגד העורר. בענין זה נשען הוא, בעיקר, על העובדה שהסמים לא נתפסו ברשותו וכן לא נתפסו טביעות אצבעותיו, תרתי משמע, בזירת העבירה. לדעתו, מעלות הראיות, לכל היותר, חשדות, אך אין בהן תשתית מוצקה די הצורך כדי להצדיק את מעצרו. עוד הצביע על עברו הנקי, שרותו בצה"ל והתפקידים שמילא במהלך השירות וכן על מצב בריאותו הרעוע.

עיינתי בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי וכן בראיות שעליהן סומכת המדינה. אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא נמצאו ראיות לכאורה לעניין העבירה של קשירת הקשר - ועל כך אינני מחווה דעה - אולם בידי המדינה ראיות רבות שהן בגדר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. ראיות אלה, שכולן נסיבתיות, אינן "ראיות מחשידות" גרידא, אלא ראיות שיש בהן כדי לסבך את העורר בעבירה המיוחסת לו. כפי שנראה להלן מסקנה זאת היא תוצאה הגיונית, תוך שימוש בשכל ישר, העולה מתוך צירוף חלקיה של התמונה הכוללת.

3.כפי שמתברר היה מעקב ממושך אחרי העורר והנאשמים הנוספים שנעשה, בין היתר, על ידי 17 עוקבים שצפו על גיזרה ארוכה של כ140- קילומטר לאורך כביש הערבה. ביום התפיסה ראו העוקבים את העורר ליד גדר המערכת, ראו את כלי הרכב שבו נהג נפגש במטווח צה"ל ביוטבתה עם כלי הרכב שבו הגיע אחד הנאשמים הנוספים וכן ראו את הנאשם הנוסף חוזר ונוסע ברכבו צפונה. מאוחר יותר נפגש אותו נאשם נוסף עם שני הנאשמים הנוספים האחרים, שהמשיכו בדרכם צפונה עד שנעצרו באיזור ק"מ 140 בכביש הערבה עם הסם, שהיה הירואין במשקל 13.74 קילוגרם.

הוכחה נוספת לקשר שבין העורר לבין אותו נאשם נוסף נמצאת בפלטי מחשב של חברת פלאפון המראים מספר רב של שיחות בין השנים לפני המפגשים. בהאזנות סתר לשיחות הפלאפון נשמעו השניים, וכן העורר ואנשים אחרים, מתאמים את המפגשים ביניהם. כן נקלטו שיחות שבהן נעשה שימוש בקודים שניתן לפרשם כמתייחסים לעיסקות סמים.

לכך יש להוסיף כי באמרות שמסר העורר במשטרה, הכחיש עובדות מוכחות שונות וכן סירב להשיב לשאלות מסוימות. גם אלה מעידים על נסיון להרחיק את עצמו מן העבירה. יתר על כן בזמן שהעורר היה כלוא בתא מעצר היו שיחות בינו לבין אדם שהיה עמו בתא ודובב אותו. גם שיחות אלה תומכות במסקנה שהעורר היה מעורב בפעילות שמטרתה היתה העברת סמים מירדן לתוך שטח ישראל והעברתם לידי הנאשמים הנוספים.

4.די בכל אלה, גם בלי ראיות נוספות העומדות נגד העורר, כדי לדחות את טענותיו של בא כוחו. לאור אופין של העבירות והכחשותיו הנזכרות של העורר אין לנקוט כאן בחלופה למעצר. במצב דברים זה אינני רואה בעברו, בתפקידים שמילא העורר בצבא ובדרגתו הצבאית, שיקולים לקולא אלא לחומרה. קצין בכיר בצה"ל, שרבב כה מכוער הוטל על מדיו, אפילו הוא בחזקת חף מפשע, ראוי לו שלא יוחזר לבסיס הצבאי שבו הוא משרת, או למאהל שבו הוא חי, כפי שהציע בא כוחו.

הערר נדחה.