בש"פ 10919/03 איתמר צפורי נ. מדינה ישראל

העורר הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה שגורמת לחבלה של ממש ואיומים.

על-פי הנטען, תקף העורר ביחד עם אחר את המתלונן, וכתוצאה מכך הובהל הקורבן כשהוא מחוסר הכרה לבית החולים עם חשד לפגיעה מוחית. בבית המשפט המחוזי הוסכם על הכול כי בידי המשיבה מצויות ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום, ובעקבות כך, ולנוכח השקפתו של השופט קמא, כי מדובר באירוע אכזרי המצביע על המסוכנות הגלומה בעורר, הוחלט לעוצרו עד תום ההליכים.

נדמה כי אין צורך לומר, שגם בעבירות חמורות, וכאלו הן העבירות המיוחסות לעורר, חובה על בית המשפט לבחון חלופות אשר עשויות לייתר את הצורך בכליאתו של נאשם בטרם הורשע בדינו (ראו סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1966. מקל וחומר שכך יש לנהוג מקום שמדובר בעורר חסר הרשעות פליליות, שלראשונה בחייו מתנסה בתנאי כליאה. מדברים אלה אין להבין כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים, אולם סברתי כי הדיון בעניינו לא היה שלם, וההחלטה לדחות אפשרויות של חלופה לא היתה משכנעת, ללא קבלת חוות דעתו של גורם מיומן כשירות המבחן.

לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה בשאלה כיצד יהיה נכון לנהוג בעורר, מתבקש שירות המבחן להכין תסקיר מעצר ולהניחו על שולחנו של בית המשפט המחוזי במועד מוקדם. בעקבות כך ישוב בית המשפט ויבחן את סוגיית המשך מעצרו של העורר, ואם לא ניתן להשיג את מטרתו בדרך אחרת.