בש"פ 10928/05 מדינת ישראל נ. רועי ארקא

א.בקשה על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצר המשיבים בתשעים יום, החל מיום 3.12.05 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1110/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

ב.(1) ביום 8.6.04 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם עבירת אינוס בנסיבות מחמירות בצוותא.

(2) נטען, כי ביום 3.4.04 חזרה הקטינה פלונית (להלן המתלוננת) מבילוי עם חברותיה בשעת לילה מאוחרת. באותה עת ישבו המשיבים יחד עם שני קטינים (להלן הקטינים) בקיוסק סמוך לגינה ציבורית. משנכנסה המתלוננת לגינה החלו המשיבים והקטינים לרדוף אחריה; המשיבים והקטינים הצליחו לתפסה. אחד מהחבורה בעט במתנה השמאלי ואילו אחר היכה אותה בידו. המשיב 1 תפס בצווארה והחל לנשקה. המשיב 2 והקטינים תפסו את המתלוננת בידיה וברגליה והפשיטו את חולצתה, על פי הוראת מאת המשיב 1. כל אותה עת ניסתה המתלוננת להשתחרר מאחיזתם ולהזעיק עזרה. לאחר מכן הצליח המשיב 1 להחדיר חלק מאיבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת בעוד המשיב 2 ואחד מהקטינים מחזיקים בה.

(3) ביום 8.7.04 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים וזאת בהסכמת המשיבים, תוך שהם שומרים על זכותם להגיש בקשה לעיון חוזר ללא שינוי בנסיבות. שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינם של המשיבים.

(4) ביום 14.11.04 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב את בקשתו של המשיב 2 לעיין מחדש בשאלת מעצרו, זאת בקביעה כי הראיות לכאורה כנגד המשיבים לא כורסמו. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה בבית משפט זה על ידי השופט לוי.

מאותו טעם דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב 1 לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה על ידי נוכח מסוכנותו של המשיב 1 והיעדר המלצה מאת שירות המבחן לשחררו לחלופה.

(5) משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם הסתיים, האריך בית משפט זה (השופטת פרוקצ'יה) ביום 3.3.05 את מעצרם של המשיבים בתשעים יום, תוך כדי שציין כי קצב התנהלות המשפט אינו משביע רצון. ביום 20.6.05 החליט בית משפט זה על הארכת מעצר נוספת של תשעים יום (השופט עדיאל). ביום 1.9.05 הוארך בפעם השלישית מעצר המשיבים בתשעים יום נוספים, על-ידי השופטת ביניש.

ג.(1) לטענת המבקשת התיק מצוי על סף סיום, שכן קבוע הוא לדיון ביום 1.12.05 לשם סיום שמיעת הראיות. על התביעה להגיש סיכומיה עד ליום 15.12.05 ועל ההגנה להציג סיכומיה בעל פה בימים 19.12.05 – 20.12.05. עוד נטען, כי יש להאריך את מעצר המשיבים נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה הברוטליות, וכן כי שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיבים ממעצר עקב היעדר היכולת לאמוד את מסוכנותם. נטען אף לחשש לשיבוש הליכי משפט, זאת הגם שהמתלוננת מסרה את עדותה זה מכבר, לנוכח גילה הצעיר ומצבה הנפשי הקשה. בא כוח המדינה ציין בדיון כי בפברואר 2005 נערכו במשפט 14 ישיבות.

(2) בא כוח המשיב 1, עו"ד שפטל, הטעים כי לשיטתו מסוכלת כוונת המחוקק בדיני המעצרים; כל החלטת הארכה משמעה איפוא, כך טען, כי המשפט אינו מתנהל על פי חוק; הצפי לסיום המשפט לדעתו אופטימי ביותר, שכן מדובר בפרוטוקול בן 1,800 עמודים הכולל מאות עמודי מוצגים. לפיכך יהא צורך בהארכה נוספת; על כן, לטענתו, חזקת החפות היא בחינת פיקציה לעניין שולחו.

(3) בא כוח המשיב 2, עו"ד יאסו, ציין כי שולחו נעדר עבר פלילי, ונאלץ לאחר 3 חקירות במשטרה להודות באשמה. לשיטתו כורסמו הראיות במהלך המשפט; הארכה רביעית לפי סעיף 62 צריכה להיות בנסיבות קיצוניות, שאינן מתקיימות כאן.

ד.במובן כוונתו הבסיסית של המחוקק בחקיקת סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, ניתן להבין את הטענות שהשמיעו המשיבים, גם אם אין מקבלים את כולן, אף שלא אוכל להסכים להגדרות בוטות; ואולם, ידועה להם המציאות בבתי המשפט, ובמקרה דנן חל שינוי לטובה בקצב ניהולו של המשפט, כפי שציינה גם השופטת ביניש בהחלטה מיום 1.9.05; והמחוקק שחוקק את סעיף 61 ובו "כלל תשעת החודשים", חוקק בצדו גם את סעיף 62 ובו האפשרות להארכה. דומני שאין מקום, בנסיבות של ערב סיומו של המשפט, לשחרר לחלופה מי שמואשמים במעשים ברוטליים כלפי מתלוננת חסרת ישע והפגינו בכך מסוכנות רבה, וכבר עמד על כך בית משפט זה בהחלטותיו, לאחרונה בהחלטתה הנזכרת של השופטת ביניש. ואולם, בשלב זה, וככל שמספר ההארכות גדל, דומה שיש מקום למעקב הדוק יותר של בית משפט זה בהפעילו את סמכותו לפי סעיף 62 ובגדריה. על כן מוארך בזה מעצרם של המשיבים ב-45 יום.