בש"פ 1093/05 פלוני נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (השופטת נ' אוהד ) מיום 26.1.05 אשר הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי כתב האישום, בילו העורר והמתלונן במסיבה לרגל ראש השנה האזרחית ובמהלכה שתו השניים משקאות אלכוהוליים. המתלונן שאל את העורר האם הוא חש בטוב והניח עליו את ידו. בתגובה דקר העורר את המתלונן בחזהו וגרם לו לחבלות קשות.

יחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון בבית המשפט המחוזי הסכים בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר. הדיון התמקד, איפוא, בבחינת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר להשתחרר לחלופת מעצר, לאחר שהדגיש כי נסיבות המקרה - פגיעת העורר במתלונן ללא כל סיבה, בהיותו שיכור - מעלות חשש כבד להישנות המקרה. בית המשפט המחוזי סבר כי מאחר שפיקוח על הימצאם של בקבוקי שתייה חריפה בבית הוא בלתי אפשרי, הרי שרק בבית הכלא ניתן יהיה למנוע את כניסת העורר למצב של שכרות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי במקרה דנן אין מתעוררות נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות סטייה מן הכלל לפיו העושה שימוש בסכין לפגיעה בחברו - דינו מעצר עד תום ההליכים.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפניי. בעררו וכן בדיון בפניי טען בא-כוח העורר, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי קיימת סכנה שהעורר ישוב וישתה לשוכרה. זאת מאחר שהעורר כלל אינו נוהג לשתות משקאות חריפים וודאי שלא יעשה כן בעתיד, לנוכח מצבו הנפשי הקשה בעקבות האירוע נשוא כתב האישום. עוד טען בא-כוח העורר כי היה על בית המשפט המחוזי לייחס משקל של ממש להיותו של העורר קטין בעת בחינת חלופת המעצר.

בהתחשב בגילו הצעיר של העורר ובבקשת בא-כוחו, הוריתי על קבלת תסקיר משלים של שירות המבחן ביחס לעורר. שירות המבחן קיים הליך קד"מ בהשתתפות העורר ובני משפחתו, במסגרתו גיבשה המשפחה הצעה לחלופת מעצר עבור העורר. על פי הצעת המשפחה, העורר יגור בבית הוריו אך ישהה בבית סבו ותחת פיקוחו בזמן שהוריו עובדים. ההורים והסב התחייבו שלא להחזיק משקאות אלכוהוליים בביתם והסכימו כי העורר יעבור אבחון בתחום השימוש בחומרים פסיכואקטיביים.

בגבשו את המלצתו הביע שירות המבחן חשש ביחס לשימוש באלכוהול ובחומרים פסיכואקטיביים מצד העורר. עוד ציין שירות המבחן, כי לפי התרשמותו, משפחתו של העורר אינה מפנימה את הסכנה הנשקפת ממנו לנוכח העבירה שביצע. אף על פי כן, לאחר התלבטות ממושכת קיבל שירות המבחן את חלופת המעצר המוצעת על ידי המשפחה. שירות המבחן ציין, בין היתר, כי התרשם מהתגייסות המשפחה וממחויבותה לחלופת המעצר המוצעת.

המשיבה, מצידה, התנגדה לחלופת המעצר המוצעת על ידי משפחת העורר. זאת, הן לנוכח אופייה המסויג של המלצת שירות המבחן והן בשל הספקות המתעוררים, לשיטתה, ביחס לאפקטיביות החלופה המוצעת.

לאחר שעיינתי בערר ובתסקיר המשלים של שירות המבחן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. חרף ההתחשבות בגילו הצעיר של העורר הרי עברו של העורר והנסיונות לשקמו, אשר נראה לכאורה כי נכשלו, מצביעים על מסוכנתו. העורר היה מעורב בעבר בעבירות של אלימות והחזקת סכין. מתסקיר המבחן עולה כי עבירת אלימות קודמת של העורר הייתה אף היא על רקע של שתייה. בנסיבות אלה, דומה כי חלופת המעצר המוצעת, שאף שירות המבחן הביע היסוסים ביחסים להתאמתה, אינה אפקטיבית ואין בה כדי לנטרל במידה הראויה את המסוכנות הנשקפת מן העורר. עוד יש להביא בחשבון כי העבירה נשוא האישום הנוכחי בוצעה, לכאורה, במקום בו היו אביו ואחיו של העורר נוכחים. בנסיבות אלה אין ליתן משקל רב לנכונותו של האב להשגיח על העורר. אם תוצע חלופת מעצר אחרת ששירות המבחן יסמוך ידיו עליה יוכל העורר לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחודש.

בשולי הדברים אעיר כי מן הראוי שבית המשפט המחוזי ייתן דעתו לגילו הצעיר של העורר ולהיותו נתון במעצר ויזרז את שמיעת משפטו.

אשר על כן, הערר נדחה.