בש"פ 10939/08 איגור שטני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת דברת) מיום 25.11.08 בתיק ב"ש 22022/08.

ב.

ביום 23.10.08 הוגש נגד העורר כתב אישום, בו יוחסו לו שימוש בלא רשות ברכב, הפרעה לשוטר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ברכב, חבלה חמורה ותקיפת שוטרים, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977. כתב האישום מתייחס בפועל לאירוע אחד: ראשיתו כשהעורר נטל את רכבה של חברתו ללא רשות, והמשכו (כעבור יומיים) בנסיעה מופקרת לכיוון אילת. במהלך הנסיעה נהג העורר בניגוד לחוק, נמלט ממחסומים משטרתיים תוך סיכון שוטרים ואזרחים, פגע בכלי רכב אחרים - תוך גרימת פציעה, ולאחר שהשוטרים השיגוהו התנגד באלימות למעצר, לרבות גרימת שבר לאחד השוטרים בידו. אין צורך להידרש לכל פרטיה הקשים של הנסיעה, שמגולל באריכות כתב האישום המשתרע על פני כארבעה עמודי עובדות. אך אין ספק שמדובר בתיאורים חמורים ביותר . עם הגשת כתב האישום התבקש גם מעצר עד תום ההליכים.

ג.

בא כוחו הקודם של העורר הסכים (לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית) לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והתבקש תסקיר - בעיקר על רקע נסיונות גמילה מאלכוהול. תסקיר שירות המבחן תיאר את תולדות העורר כמי שצורך אלכוהול לאורך שנים רבות, ואת נסיונות העבר של העורר להיגמל מאלכוהול, שלא צלחו – וסבר כי המשאלה הנוכחית להשתלבות במסגרת טיפולית ארוכת טווח היא חיצונית וקשירה ברצון להשתחרר ממעצר. זוהתה רמת סיכון גבוהה לחזרה לצרוך אלכוהול ולהתנהגות פורצת גבולות, בשל ההתמכרות. לא הומלץ על שילוב במסגרת טיפולית ועל שחרור לחלופה.

ד.

ביום 25.11.08 הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, שבתסקיר הובהר "כי המשיב אינו מתאים להשתלב במסגרת טיפולית" (עמ' 12 להחלטת בית המשפט), כי נסיונות קודמים נכשלו וכי אין מקום להיעתר לבקשת העורר ולבחון שילובו בקהילה טיפולית סגורה (מלכישוע). הוטעם, כי חלופה אחרונה זו לא הוזכרה על ידי שירות המבחן. סופו של דבר נקבע, כי מסוכנות העורר והתסקיר שאינו חיובי מחייבים את מעצרו עד תום ההליכים.

ו.

כלפי החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערר הנוכחי, בו נטען בין היתר , כי בניגוד להתרשמות שירות המבחן, הרצון להשתלב במסגרת טיפולית אותנטי, ואינו נובע מהרצון לחמוק ממעצר. הוזכרו שתי פניות שונות של העורר - בשבועות שקדמו לאירועי כתב האישום - לגורמי טיפול, ונטען כי יש בכך כדי להעיד על כנות הרצון להתחיל בהליך גמילה. נטען, כי מדובר באדם שלא הצליח להשתלב בחברה הישראלית, המכור לאלכוהול במשך שנים רבות, ושזה מעצרו הראשון - ועל רקע זה יש לראותו כבא בגדרי המקרים החריגים בהם יש לשלב נאשם בתהליך גמילה כבר בשלב המשפט (בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

ז.

בדיון הוסיפה עו"ד ברוש, כי חרף חומרת העבירות, יש מקום לקבלת הערר, שכן לשיטתה לא קיבל שירות המבחן את כל המידע; העורר היה בנסיון גמילה גם ב-2007, ולפני כן עשה כל מאמץ מ-2005 להתנקות ולהיגמל. פנייתו לגמילה היתה איפוא, כנטען, בטרם מעצרו ולא בשל מעצרו. הרשעתו האחרונה היתה בעבירה מ-1991; ראוי לאפשר לו לשקם את חייו. המשאלה היא איפוא כי לעורר יינתן ראיון גמילה ב"מלכישוע", קהילה טיפולית המאופיינת בתהליך ארוך וכללים נוקשים.

ח.

בא כוח המדינה טען כי העבירות מצויות במדרג הגבוה - ומעידים על מסוכנות רבה ועל היעדר יכולת ליתן אמון בעורר, במיוחד נוכח תולדותיו והתמכרותו, והתסקיר השלילי בכל היבטיו; את כנות כוונות העורר להיגמל ניתן לבחון בהמשך, במהלך המשפט.

ט.

עיינתי בחומר שהוגש. חוות דעת של סגן הפסיכיאטר המחוזי מיום 3.11.08, שתיארה את אנמנזת העורר, סיכמה כי אינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית או בדומה: "קרוב לודאי מדובר באדם עם שינויים מנטליס-התנהגותיים על רקע שימוש לרעה באלכוהול במשך שנים רבות". נקבע כי העורר היה אחראי למעשיו בעת העבירות, וגם כשיר הוא לעמוד לדין; נתבקש מעקב רופא מעצר, כדי להקל על סימני הגמילה.

י.

אכן הסניגורית המלומדת טענה כל הניתן, אך עורר זה - חוששני - רחוק מן הפרמטרים שבהם ניתן לשחרר בכגון דא. האלכוהוליזם היה, ככל הנראה, המניע לעבירותיו ולכל התנהגותו, והוליד את המסוכנות שנתבטאה בעבירות המיוחסות לו. אכן, עו"ד ברוש הציגה פסיקה בה שוחררו אנשים לחלופת גמילה במעצר בעבירות קשות, אך ברי כי המדובר בחריג; ובמקרה דנא השילוב בין המסוכנות המופלגת המתגלית מן הראיות לכאורה שאין עליהן מחלוקת, ובין התרשמותו הברורה של שירות המבחן - מטה את הכף כנגד קבלת הערר. שירות המבחן ובית המשפט נדרשו לנסיונות הגמילה של העורר, וחוששני כי דעתי כדעתם שאין זו השעה לעסוק בכך. לא בקלות ילך בית המשפט באורח נוגד להמלצה לא חיובית של שירות המבחן, ומכל מקום בהיותה מובהקת מאוד. העורר זקוק, בלי ספק, לגמילה ולשיקום מן האלכוהול, ויש לקוות כי במעצר הוא מוחזק "יבש" ושלטונות המעצר דואגים לכך, ולמעקב הרפואי הדרוש. ברי גם כי במסגרת המשפט העיקרי או לאחריו, ככל שיורשע העורר בדינו - ואיני מביע על כך כמובן דעה - יהא מקום להידרש לנושא הגמילה.

י"א.

אין בידי איפוא להיעתר לערר.