בש"פ 1094/03 אבי פינחסי נ. מדינת ישראל

בחיפוש שנערך בתאריך 13.11.02 בדירה בה מחזיק העורר, נמצאו כמויות ניכרות של סמים מסוכנים מסוג קנביס, קוקאין ו- MDMA , וכן שני משקלים אלקטרוניים. העורר טען, כי נהג לצרוך סמים אותם רכש מאחד, אבי מור, ומשגדל חובו לאותו אדם, הוא הסכים לדרישתו לאחסן עבורו סמים בביתו.

בית המשפט המחוזי, בפניו עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, היה מוכן לקבל את גרסתו של העורר כבסיס לדיון, והרי מזו עולה כי אחזקת הסמים נעשתה בידיעת העורר, ומתוך הבנה שהוא מסייע בכך לסוחר בסמים. אך מעורבותו של העורר לא הסתכמה באחזקת הסם בלבד, הואיל ומפיו-שלו עולה כי על פי הנחייתו של מור הוא חילק את הסם למנות באמצעות המאזניים האלקטרוניים שמור העמיד לרשותו.

בטרם הכריע בית המשפט בשאלת מעצרו של העורר, הוא ביקש וקיבל תסקיר מעצר במטרה לבחון את אפשרות שילוב העורר בתהליך גמילה. דא עקא, לשירות המבחן לא היה ברור אם קהילה טיפולית לנפגעי סמים מהווה מסגרת הולמת לטיפול בעורר, ועל כן המליץ השרות לשחרר את העורר לבית הוריו בתנאים של מעצר בית, שיהיה משולב בפיקוח של שירות המבחן. המלצה זו נדחתה על ידי בית המשפט, ועל כן הוא הורה על מעצרו של העורר. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה והוא נדחה על ידי חברי כבוד השופט י' אנגלרד, שקבע כי "מן הראוי ששרות המבחן יבחן פעם נוספת את מצבו של העורר כדי להגיע למסקנה ברורה יותר בדבר הדרך לטיפולו".

בעקבות כך הגיש שרות המבחן תסקיר נוסף, בו נמנע מלהציע חלופה אחרת, הואיל ונותר נאמן להשקפתו לפיה העורר אינו זקוק להתערבות אינטנסיבית של טיפול בקהילה. את ההשקפה הזו דחה בית משפט קמא, ועל כן שב והורה על מעצרו של העורר.

אינני סבור כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר, על פי גרסתו-שלו, נתן מחסה לסוחר סמים וסייע לו באופן פעיל ב"מלאכתו". נדמה כי אין צורך להרבות מלים על חומרתם של מעשים אלה, ועל כן אם נכונה הטענה כי העורר נאלץ לבצע את העבירות עקב התמכרותו, יש לוודא בטרם יינתן לו להלך חופשי כי גמילתו מהסם היא עובדה מוגמרת. דא עקא, אני מתקשה להאמין שהעורר השלים את תהליך הגמילה בכוחות עצמו ותוך מספר שבועות, ועל כן אני שותף לדעתו של בית משפט קמא שעל העורר להשתלב בתהליך גמילה מסודר במסגרת קהילה סגורה. משהעורר לא גילה נכונות להשתלב בתהליך זה, נראה כי לא היה מנוס ממעצרו.

הערר נדחה.