בש"פ 10945/08 יאסר סולעלווין נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) מיום 19.12.08 בב"ש 22459/08, בה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא בית אור) מיום 18.12.08 בב"ש 11016/08 (במסגרת ת"פ 5779/08), והעורר נעצר עד תום ההליכים.

ב.

בכתב אישום, שהוגש ביום 15.12.08, הואשם העורר בתקיפת בת-זוג, תקיפת בנו הקטין בן ה-15 ואיומים. על פי הנטען, הגיע העורר לבית המתלוננת, אשתו, הורה לה לצאת מהבית ומשסירבה הכה בה בכבל חשמל, ובהזדמנות אחרת איים עליה. עוד נטען, כי הכה את בנו, המתלונן, בידיו על גבו במשך כשתי דקות ובהזדמנות אחרת איים עליו.

ג.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 18.12.08 הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר. נקבע כי נמצאו סתירות בעדויות המתלוננים וכי הראיות בתיק קלושות; על כן שוחרר העורר בתנאי שלא ייצור קשר עם המתלוננים, ובמתן התחייבות בסך 5,000 ₪.

ד.

בהחלטה נשוא הערר קבע בית המשפט המחוזי - מנגד - כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. הוזכר, כי העורר הורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה כלפי אותה מתלוננת, וכי תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בגין אותה הרשעה. לבסוף נקבע, כי לא היה מקום לשחרורו של העורר בטרם קבלת תסקיר מבחן בעניינו, שיבחן את מסוכנותו; והוזמן תסקיר (אשר טרם נתקבל עד להגשת הערר).

ה.

בערר הוטעם, כי טעה בית המשפט בכך שלא ייחס את המשקל הראוי לכרסום העמוק בראיות, ונמנו כשלים ראייתיים בתיק, ובהם בין היתר כנטען, השיהוי בהגשת התלונות, העובדה שהמתלוננת לא נזקקה לטיפול רפואי, אי הימצאות הכבל החשמלי, קיומו של מניע זר נטען בהגשת התלונה, וסתירות בעדות המתלוננים. עוד נטען, כי אבי העורר הוא המושך העיקרי בחוטים מאחורי הגשת התלונות, על רקע סכסוך משפחתי. באשר לעברו הפלילי של העורר נטען, כי העורר לא נקט כלפי המתלוננת באלימות מאז הרשעתו האחרונה בשנת 2006, וכי הרשעתו היחידה בעבירות סמים, בהחזקת סם לצריכה עצמית, היא מלפני 12 שנים. על כן התבקש שחרורו עד להגשת תסקיר המבחן או לחילופין שחרורו לחלופת מעצר בביתו של ערב בגיר.

ו.

בדיון טען עו"ד בן-דוד, כי המדובר בתיק חסר סיכוי מבחינה ראייתית, וספק גם אם התסקיר יוגש במועדו. עוד נטען, כי ההסבר לשיהוי בהגשת התלונה מצד הבן הקטין הוא בעייתי, ויש גם סתירות באשר למיקום המעשה הנטען; ועוד, אשתו השניה של העורר, שהיא אם הקטין, נחקרה ואמרה כי לא שמעה על אירועי אלימות. גם אבי העורר לא נחקר כדבעי, כנטען, ואף מפי הקטין נשמע כי העורר צועק עליו אך אין טענה של הכאה שיטתית; ולשיטת העורר צעק על הקטין בשל גניבת סחורה. את המתלוננת הביא למשטרה אבי העורר, המסוכסך עמו; יש גם בעייתיות - כך נטען - בסיפור הכבל החשמלי, והמתלוננת גם לא נזקקה לטיפול רפואי; והאב תושאל רק טלפונית.

ז.

בא כוח המדינה טען לאידך גיסא, כי המדובר בשתי תלונות נפרדות של המתלוננת ושל הקטין המתלונן, שאינו בנה; המתלוננת היא דלה ופשוטה, וכידוע אין נשים מוכות ממהרות להתלונן; לא נמצא מניע להפללת שווא מצדה, והיא כבר נפגעה בעבר על-ידי העורר; עבירות רבות גם עומדות לחובת העורר בעבר, לרבות מאסר על תנאי בר הפעלה. על כן יש להמתין לתסקיר.

ח.

עיינתי בתיק הראיות. בסופו של יום אף דעתי, כדעת בית המשפט המחוזי, כי ישנן ראיות לכאורה ברמה גבוהה יותר מזו שהיה נכון בית משפט השלום לקבוע, וזאת גם אם אולי ניתן היה לעבות את חומר החקירה. הודעת המתלוננת בדבר הכאתה מ-5.12.08 (ואף אם נכבשה זמן מה, אין בכך רבותא בתחום ספציפי ועגום זה), הודעת הבן (הקטין) מאותו יום בדבר הכאתו, הודאת העורר עצמו בנגיעת יד ("בטעות" לשיטתו) ב-11.2.08, והודעת אביו על פי מזכר מ-12.12.08 - כל אלה די בהם, על פי המבחנים המקובלים לקביעת ראיות לכאורה. אוסיף כי לא מצאתי סתירה הכרחית בין הודעת הקטין מ-5.12.08 להודעתו מ-14.12.08 באשר למקום האירוע. עם קיומן של ראיות לכאורה בנושא האלימות, קמה עילת מעצר.

ט.

לא למותר לציין, כי העורר, בן שלושים וחמש, עמד מאז 1992 שש פעמים לפני בתי המשפט (בטרם תיק זה) בעבירות רכוש, סמים, הפרעת ותקיפת שוטר ואיומים, תקיפת בן זוג - היא המתלוננת דנא - ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. אכן, ב-29.9.06 נדון המערער למאסר בפועל על תקיפת המתלוננת, וכנגדו תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן שישה חודשים בעבירת אלימות במשפחה או בעבירה שיש בה יסוד של אלימות.

י.

במכלול, נוכח כל האמור, איני רואה דופי בכך שבית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד לדיון בעקבות קבלתו של תסקיר שירות המבחן. איני יודע אם במועד כתיבתה של ההחלטה כבר הוגש התסקיר, ואם לאו - אקוה כי חרף המצב הבטחוני יוגש בימים אלה; אך סבורני כי הזהירות יפה בכגון דא, נוכח עברו של העורר כפי שתואר מעלה. על כן איני נעתר לערר.