בש"פ 1095/06 מדינת ישראל נ. פלוני

א.בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 9.2.06 או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 1071/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ב.(1) נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשים מגונים בבן משפחה לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיפים 348(ב) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. האישום הראשון מתאר מעשים מגונים שעשה המשיב כנטען בבתו הבכורה במשך שנה בתדירות של כפעמיים בשבוע מאז היותה בת 12. האישום השני מפרט מעשים מגונים שעשה המשיב כנטען בבתו הצעירה - שהיא קטינה - מאז היותה בת 6 שנים ועד היותה בת 14.

ג.(1) עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. תחילה שוחרר לחלופה (השופטת אהד, 21.6.05). בערר לבית משפט זה, שבו הוצג תסקיר משלים, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי (השופטת ארבל, 23.6.05). ביום 14.7.05 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת אהד) על מעצר המשיב עד תום ההליכים, נוכח התסקיר, וביום 2.1.06 דחה בית המשפט (השופט רוזן) את בקשת המשיב לעיון חוזר.

(2) בתום תשעת חודשי מעצר הגישה המדינה בקשה זו להארכת המעצר בתשעים יום. בבקשה נטען כי מסוכנות המשיב נלמדת מסוג העבירות, חומרתן ונסיבות ביצוען. עוד צוין כי נוכח תסקירי המבחן קיים חשש ממשי להידרדרות הבת הקטינה, ואף לפגיעה עצמית, אם ישוחרר האב. בנוסף נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, בהיות העדים המרכזיים בתיק בני משפחתו של המשיב ונוכח טיב העבירות המיוחסות לו. צוין כי ביום 8.9.05 נערכה הקראה בתיק, וכי ביום 20.11.05 כפר המשיב בעובדות כתב האישום. נאמר, כי בשל העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו טרם החלה שמיעת הראיות בתיק, וכי בשלב זה קבועים שני מועדים לשמיעת ראיות, לתאריכים 26.3.06 ו-5.4.06.

ד.(1) בדיון הפנה בא כוח המדינה במיוחד לתסקירי שירות המבחן, הנדרשים למצבה של הקטינה. כן הזכיר, כי התביעה פנתה לבית המשפט ב- 17.1.06 בבקשה לקבוע מועדים נוספים, אך לא נענתה לפי שעה.

(2) בא כוח המשיב טען כי המדובר במעשים מגונים שאינם ברף הגבוה ביותר, ובתי המשפט משחררים בכגון דא; אין מדובר באונס ובאלימות או באיומים. בשעתו הוצעה חלופה טובה שנתקבלה על דעת בית המשפט. שירות המבחן, כך נאמר, לא פגש במתלוננת, נוכח התנגדות האם. האיזונים מצדיקים, לשיטת המשיב, כשהמדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, כי ישוחרר לחלופה.

ה.(1) עיינתי בתיק, לרבות בתסקירי שירות המבחן. הנושא העיקרי שהיטה את הכף ובשלו הוחלט בשעתו על המעצר עד תום ההליכים הוא מצבה של הבת הקטינה, שעל פי תסקיר מ- 22.5.05 תוארה כמצויה במצב דכאוני ובחרדה מאביה, ותוך חשש כאמור לפגיעה עצמית. לפי תסקיר עדכני מ- 1.1.06 חל שיפור עצום בתפקוד הקטינה, המצויה בטיפול, אך נמשכת חרדה קיומית וחשש משחרור האב, וכי אם ישוחרר האב לחלופה תוצא הקטינה מביתה למקלט חירום מחשש לחייה ולפגיעות בעצמה. השירות לא המליץ איפוא על שחרור. זה היה גם הרקע להחלטת בית המשפט המחוזי מ- 2.1.06.

(2) חד משמעיות המלצתו של שירות המבחן והאחריות הקשורה לבת הקטינה מהווים שיקול כבד ביותר נגד שחרור לעת הזאת. זאת, הגם שהפסיקה מכירה גם מקרים של שחרור לחלופה, בנסיבות לא רחוקות של עבירות מין במשפחה, שאליהם הפנה בא כוח המשיב (ראו בש"פ 9888/02 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), השופט טירקל); זאת תוך מאמץ להפגת המסוכנות על-ידי חלופה רחוקה גיאוגרפית ותנאים מגבילים נוספים.

(3) מנגד ניצבת העובדה המצערת, שבשל עומסים אין מערכת בתי המשפט עומדת בתשעת החודשים שהמחוקק קבע כי מעצר מעבר להם מחייב החלטתו של בית משפט זה. המשיב עצור תשעה חודשים והראיות לא החלו, ונקבעו אך שני מועדים, במארס ובאפריל 2006; המשך לא נקבע. על פי כתב האישום בתיק 10 עדי תביעה, ולפי מה שמסר בא כוח המשיב יהיו כ-5 עד 10 עדי הגנה. אין זה איפוא מן התיקים הגדולים בהיקפם, מסוג אלה שרשימת עדי התביעה בהם בת שלוש ספרות. העומס בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוא מן המפורסמות, ואין מקום להכביר מלים לגביו. אך גם קשה להשלים עם תשעה חודשי מעצר העוברים ללא הוכחות, והצפי לעתיד אינו מעודד; על פי המצב כרגע, הדעת נותנת כי אך לפלא יהיה אם לא תידרש הארכה נוספת מעבר לתשעים יום. נקודת האיזון מצויה בתנועה; ובלא שיתנהל המשפט בהקדם, מה יהא על הבת אם באין מנוס - ומבלי שאביע דעה כרגע - תישקל בהמשך חלופה, ולוא גם רחוקה ומוקפדת?

(4) בית המשפט המחוזי בהחלטה מ- 18.1.06 המליץ לתביעה לפנות שוב לענין מועדים בחודש הנוכחי. התביעה מתבקשת לעשות כן ללא דיחוי, תוך הפניית תשומת לב בית המשפט כי אין המדובר בתיק עתיר עדים. לעת הזאת אני מאריך את המעצר ב- 45 יום מיום 9.2.06.