בש"פ 1095/10 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר מבקש להקל בתנאי מעצר הבית המלא שהוטלו עליו בעקבות שחרורו בחלופת מעצר, לאחר שנמצאו ראיות לכאורה למעורבותו בארוע נשוא כתב האישום.

ב"כ העורר טוענת כי במהלך המשפט חל כרסום משמעותי בראיות כנגד העורר וכי לאור התפתחות המשפט אין עוד תשתית ראייתית לכאורית להפללת העורר.

שמעתי בקשב את פרטי טיעוניה של ב"כ העורר בענין הכרסום בראיות; עם זאת, אינני רואה מקום לנקוט עמדה בשלב זה בדבר מהות הראיות כנגד העורר, שהיא שאלה מורכבת המחייבת, בראש וראשונה, התייחסות לאמינות העדים והגרסאות במיוחד כאשר עד חוזר בו במשפט מגרסתו המוקדמת. המשפט מצוי בשלב מתקדם, והערכת הראיות הכוללת אמורה להיעשות על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדים הינה בעלת משקל מיוחד במקרה זה. יש להניח כי במסגרת הערכת העדויות, תתייחס הערכאה הדיונית לטענות ב"כ העורר, ותשקול את המרכיבים השונים של הראיות, הן כל אחד לעצמו, והן בזיקתם ההדדית אלה לאלה.

עם זאת, ובמנותק מההיבט הקשור בעוצמת הראיות, נראה כי ניתן להקל בתנאי מעצר הבית המוטלים על העורר, וזאת מהטעמים הבאים:

מ דובר בעורר שטרם הגיע לגיל 18; הוא חסר עבר פלילי; הוא שוהה במעצר בית מלא מאז חודש אוגוסט 2009; הוא מצוי עתה בשלב של למודים לבחינות בגרות, ונזקק לשעות נוספות מחוץ למעצר הבית לצורך השקעה בלמודים ובבחינות. אמו, המתגוררת בנפרד מהאב, זקוקה אף היא לצאת לעבודה במשך שעות היום.

בנסיבות אלה, ובהינתן מכלול השיקולים, אני מחליטה להקל בתנאי חלופת המעצר המוטלים על העורר באופן הבא:

במקום מעצר בית מלא שהוטל על העורר עד כה, יוטל עליו מעתה מעצר בית החל משעה 18:00 בכל יום ועד השעה 8:00 בבוקר שלמחרת. האיזוק האלקטרוני יבוטל. יתר תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת השחרור המקורית יעמדו בעינם, ובכלל זה, פיקוח הערבים על קיום תנאי מעצר הבית.