בש"פ 10967/04 גאואד אבו גאנם נ. מדינת ישראל

1.העורר מואשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב בביצוע עבירה של שוד. המשיבה עתרה עם הגשת כתב האישום למעצרו עד לתום ההליכים ואכן בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) נעתר לבקשה. על כך הערר שבפניי.

2.על פי המתואר בכתב האישום, השוד המיוחס לעורר בוצע שעה שהוא ואדם נוסף הגיעו לתחנת דלק מסוימת ברמלה ושדדו כספים מידי המתדלק. האחר, על פי כתב האישום, החזיק בידיו אלה והיכה באמצעותה את המתדלק. העורר לא השתמש בכוח נגד המתדלק. הוא היה זה שהוציא את הכספים מידי המתדלק וכן נטל כספים ממגירה בה הם נמצאו. בשלב זה לא קיימת מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישום המיוחס לעורר. כמו כן, קיימת עילת מעצר. המחלוקת סובבת סביב חלופת מעצר. שירות המבחן הגיש תסקיר בו התייחס לשתי חלופות. החלופה השניה, זו המועדפת על ידי שירות המבחן, מציעה שהעורר ישהה אצל דודו ביישוב רהט. בתסקיר נאמר, בין השאר, כי אין שירות המבחן יכול לשלול סיכון בעתיד מצידו של העורר.

3.נראה לי, כי צדק בית המשפט המחוזי משנעתר לבקשתה של המשיבה. הגם שמדובר בצעיר כבן 24 שנים שאין לו עבר פלילי והעובד מזה כ-4 שנים במקום עבודה אחד, הרי שמדובר במעשה עבירה קשה תוך שימוש באלימות. לענייננו ולגבי השלב בו אנו נמצאים, איני חושב שיש להבדיל בין העורר לבין האחר לאור העובדה שהיה זה האחר שעשה שימוש באלה. לכאורה מדובר בפעולה משותפת ומתואמת בין השניים. השימוש באלימות במקרה זה מצביע על מסוכנות שאין בחלופת מעצר כדי להפיגה.

4.אי לכך הערר נדחה.