בש"פ 10970/08 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא פלפל) מיום 25.12.08 בב"ש 22478/08, בה הוחלט להתיר פרסום של פרטי הפרשה בה מואשם העורר, לרבות פרטים מזהים.

רקע

ב.

ביום 21.12.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר וכנגד נאשם נוסף. כתב האישום עניינו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם סחיטה, נסיון למעשה סדום, סחיטה באיומים, מעשה מגונה ותקיפה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען – בתמצית – כי ביום 27.11.08 בילו העורר, שוטר מתנדב, ונאשם נוסף, שוטר במשטרת ישראל, עם המתלוננת; לאחר הבילוי, כנטען, מנעו מן המתלוננת לצאת מרכבם, היכו וחנקו אותה, ובשלב מסוים הפשיטו אותה, נגעו באיברים אינטימיים בגופה ואנסו אותה.

ג.

כעולה מפרוטוקול דיון בפני השופטת מרוז בבית המשפט המחוזי ב-22.12.08, ניתן בשלב שקדם להגשתו של כתב האישום צו איסור פרסום, בבית משפט השלום. בדיון בבקשת המדינה להסרת איסור הפרסום ב-22.12.08 הודיעו סניגורי העורר והנאשם האחר כי בדעתם להגיש בקשה לצו איסור פרסום בבית המשפט המחוזי. השופטת מרוז קבעה כי הסוגיה במלואה תידון כמקשה אחת ב-1.1.09, וזאת הגם שהמדינה טענה כי יש מקום לפרסם את הפרשה ללא זהות הצדדים. השופטת מרוז הותירה את איסור הפרסום על כנו.

ד.ואולם, ביום 23.12.08 ביקשה המשיבה 2 היתר לפרסם את פרטי הפרשה, ללא שמות הנאשמים. ביום 24.12.08 התיצב בא כוח העורר לדיון בבקשה, אך הואיל והנאשמים ובא כוח המדינה לא נכחו, נדחה הדיון למחרת היום. למחרת לא הופיעו באי כוח הנאשמים, ו בית המשפט (הנשיא פלפל) קיבל את הבקשה בהעדרם, וכפי שהוברר, גם בהיעדר העורר עצמו. בית המשפט ציין, כי באי כוח הנאשמים הוזמנו, וכי בקשתם לדחות את הדיון נדחתה. המשיבה 2 עתרה בדיון לפרסום לרבות שמות הנאשמים, וציינה כי הפרשה פורסמה ב"מעריב" בניגוד לצו. נקבע, כי אין בתיק צו איסור פרסום, וגם לא הוגשה בקשה בנדון, וכי אם ניתן צו בדיון מעצר בבית משפט השלום, הצו אינו חל על ההליכים בבית המשפט המחוזי, לאחר שהוגש כתב אישום. עוד נקבע, כי גם אילו הוגשה בקשה לאיסור פרסום, היתה זו נדחית, שכן אין מתקימת עילה מהמפורטות בסעיפים 68(ב) ו-70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. על כן נקבע, כי אין עילה שלא לפרסם כל פרט מהאמור בכתב האישום.

ה.

בערר נטען, כי דיון נקבע ליום 25.12.08 בשעה 12:30, אך המועד הוקדם לשעה 9:30; בא כוח העורר הגיש בקשה לשנות את מועד הדיון, מפאת התחייבויות קודמות, ודבר דחיית הבקשה נודע לו סמוך לשעה 12:00 באותו יום. נטען, כי מתן ההחלטה שלא בנוכחות העורר מנוגד לסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, וכי ניתן בהחלטה סעד שלא נתבקש, קרי, פרסום שם העורר. עוד נטען, כי בהעדר הסניגורים, לא הובאו בחשבון כלל השיקולים הרלבנטיים.

ו.

בהחלטה אתמול (עם הגשת הערר) שאלתי אם יש נכונות מאת המשיבות להחזיר את התיק לדיון דחוף במעמד הצדדים וניתן עיכוב ביצוע ארעי. המדינה השיבה כי העורר זומן כדין ובקשתו לדחיית הדיון נדחתה, ואין מקום לשעות לטענות. המשיבה 2 ציינה גם את הפרסום ב"מעריב", וביקשה מכל מקום לצמצם את צו עיכוב הביצוע.

ז.

דיון בערר התקיים היום, 26.12.08. מטעם המשיבה 1 נטען, כי בעת הדיון בבית המשפט המחוזי לא היה בתוקף צו איסור פרסום, וכי בא כוח העורר ידע על כך. עוד נאמר, כי הנאשם השני לא ערר. מטעם המשיבה 2 נמסר, כי הפרשה פורסמה זה מכבר בעיתון "מעריב", ללא שמות הנאשמים, וכי משכך אין תועלת באיסור הפרסום על פרטי הפרשה. העורר – שנכח בדיון – מסר, כי לא נכח בדיון בבית המשפט המחוזי. בא כוחו טען, כי הצורך באיסור פרסום השם נעוץ באיומים על חייו של העורר ועל משפחתו; עוד נטען, כי נוכח הבקשה שהוגשה להסרת הצו לאיסור פרסום, אין מקום לטענה שכלל לא עמד צו בתוקף. בתגובה טענו המשיבות, כי נוכח חומרת הפרשה יש מקום להתיר את הפרסום.

הכרעה

ח.

לאחר הדיון והעיון, נראה לי כי יש מקום להתיר את פרסום הפרשה ללא פרטים מזהים של העורר, ולהחזיר את הדיון בנושא פרסום שמו אל בית המשפט המחוזי. אנמק בתמצית (השעה 14:00 ביום ו' של חורף).

ט.

אשר לצד הדיוני, חוששני כי נפל פגם דיוני בקיום הדיון בלא העורר ובא כוחו. עו"ד בונדר מסר, כאמור, כי פנה לבית המשפט והודיע שאינו יכול להופיע בשעה שהוקדמה. לכאורה ניתן היה להגיע לתיאום דיון בשעה אחרת, כפי שמשתדלים בתי המשפט בכגון דא. אך אף העורר עצמו לא הובא, והרי סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". אם כן, נפל פגם דיוני, שאף המדינה – דומה – אינה חולקת עליו, משלא נשמע קולו של העורר.

י.

אמנם, הנשיא המלומד כתב כי בפועל אין צו איסור פרסום, וזאת בנימוק שהצו בבית משפט השלום אינו חל לאחר הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי, ובקשה לא הוגשה; ואולם נזכור כי השופטת מרוז החליטה ב-22.12.08 להמשיך באיסור פרסום. גם אם היתה עמימות עובדתית או משפטית בעניין זה, ואפילו שגיאה מצד העורר באי הגשת בקשה בעקבות הגשת כתב האישום, היה מקום לאפשר לו להשמיע דבריו, שהרי למצער לענין פרסום השם, יש לכך משמעות רבה לכל אדם, ואין צורך להכביר מלים.

י"א.

אשר לפרסום עצמו, המדובר בעבירות מין, ועל כן רשאי בית משפט לדון בעניין – כולו או מקצתו – בדלתיים סגורות, גם לשם הגנה על עניינו של נאשם (סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט), ובמקרה כזה יש תקומה לסעיף 70(א) לחוק. בנדון דידן, אינני יודע אם היה הדיון עד הנה בדלתיים סגורות (לא מצאתי סימוכין בפרוטוקולים שהוצגו בפני). בנסיבות איני רואה עוד מקום, לעת הזאת, לאי פרסום הפרשה גופה, לא רק כיון שפורסמה ב"מעריב", אף כי יש גם לכך משקל מסוים, אם גם לא מכריע; אלא כיוון שאין טעם, וגם הסניגור המלומד לא השמיע טעם כזה, שלא לפרסמה כשלעצמה. ואולם, ככל שהמדובר בשמו של העורר, כאן נטען – כאמור – לאיומים, וטענה זו או אחרות יש מקום לאפשר לעורר להשמיע במסודר בפני הערכאה הדיונית, בזיקה לדלתיים סגורות ולאיסור פרסום. על כן מוחזר הנושא לבית המשפט המחוזי, שידון בו בראשית השבוע הקרוב במעמד כל הצדדים.

י"ב.

התוצאה היא, איפוא, כי הצו הארעי יעמוד על כנו רק ככל שהוא נוגע לפרסום שמו של העורר או פרט מזהה אחר. ניתן לפרסם את הפרשה כשלעצמה. נושא פרסום השם יידון בבית המשפט המחוזי בראשית השבוע, כאמור. בגדרים אלה מתקבל הערר.