בש"פ 10973/02 מדינת ישראל נ. ג'דעאן בן תאופיק קייס

זו בקשת המדינה להאריך, בשנית, את מעצרם של שלושת המשיבים בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 11.12.01 יוחסו לשלושת המשיבים ולשני נאשמים נוספים שתי עבירות רצח בכוונה תחילה. כעבור זמן תוקן כתב האישום בהוספתו של נאשם שישי, אשר הואשם בשתי עבירות של סיוע לרצח. עם הגשת כתב האישום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המאשימה והורה על מעצרם של שלושת המשיבים עד לתום בירור המשפט. שני שותפיהם של המשיבים לעבירות הרצח שוחררו בחלופת מעצר, וזאת בשל טיב הראיות המצויות נגדם. הנאשם השישי בתיק נעצר בפקודת בית המשפט המחוזי, אך עררו לבית-משפט זה התקבל והוא שוחרר בתנאי חלופה.

משפטם של המשיבים ושותפיהם מתברר והולך לפני בית המשפט המחוזי וטרם הגיע לסיומו. ביום 10.9.02, במלאת תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום, הוארך מעצרם של המשיבים בהסכמת סניגוריהם בתשעים ימים שמניינם מיום 11.9.02. תוקף הארכת המעצר פקע ביום 10.12.02, אך מחמת מה שהוגדר כ"תקלה בפרקליטות המחוז", לא הגישה המדינה מבעוד מועד בקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. בקשה כזאת – והיא הבקשה שלפניי – הוגשה רק אמש, סמוך לאחר שפרקליטות המחוז הבחינה במחדלה והניעה את פרקליטות המדינה לפעולה מהירה. בקשת המדינה היא להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, אשר יימנו למפרע מיום 10.12.02, שהוא המועד בו פקע תוקפו של המעצר על-פי ההחלטה הקודמת. בישיבה שהתקיימה לפניי הבוקר שמעתי את טענות הצדדים. המשיבים עצמם נכחו בדיון, לאחר שהובאו ממקום מעצרם על-ידי ליווי הכלואים. בתום שמיעת הטענות הוריתי להאריך את מעצרם עד למתן החלטה בבקשה שלפניי.

עד שאתייחס לגופו של עניין אבקש להעיר על החומרה שבה יש להתייחס להחזקתם של המשיבים במעצר מאז יום 10.12.02 ועד היום (היינו במשך שבועיים תמימים), שלא על-פי צו מעצר שניתן כדין. לדידי אין זה מעלה או מוריד מה גרם לתקלה החמורה, הגם שהשאלות הכרוכות בכך מחייבות בירור והסקת מסקנות; כיצד אירע שפרקליטויות המדינה והמחוז החמיצו את המועד להגשת בקשה להארכת המעצר? כיצד אירע שהממונים על מתקן הכליאה שבו מוחזקים שלושת המשיבים לא הבחינו כי פג תוקף האסמכתא החוקית להחזקתם, ולא התריעו על כך? הייתי מצפה שפרקליטות המדינה תבדוק שאלות אלה ותפיק את הלקחים המתבקשים למניעת הישנותה של התופעה. כך, למשל, יש מקום לשקול אם לא יהיה זה נכון לייצר מאגר נתונים ארצי, ביחס לכלל הנאשמים הנתונים במעצר, אשר ינוהל על-ידי פרקליטות המדינה, אך יהיה פתוח למעקב גם על-ידי גורמים נוספים, כמו פרקליטויות המחוז, מחלקת התביעות של המשטרה ושירות בתי הסוהר. בהיות הסמכות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים נתונה לשופט של בית המשפט העליון בלבד, לא נראה זה סביר שהמעקב אחר מועדי הסיום של תקופות המעצר יימצא רק בשליטת פרקליטויות המחוז וגופי התביעה באזורים השונים. הדעת היתה מחייבת שלפרקליטות המדינה, שהיא גם המופקדת על הגשת הבקשות להארכת המעצר, תהיה נגישות ישירה לנתונים ויהיה בידה לקיים את המעקב הסדיר הנדרש.

בבקשה שלפניי נטען כי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 17.10.02, הסכימו באי-כוח המשיבים להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים מעבר לתאריך 10.12.02. הסניגורים אינם מתכחשים להסכמה האמורה. לדבריהם, הניחו שהמדינה אכן פנתה בבקשה להארכת המעצר, בהסתמכה על הסכמתם המוצהרת, ומשום כך לא התריעו על החזקת שולחיהם במעצר ללא צו חוקי. על כל פנים, טוענים הם, משהתברר כי המשיבים הוחזקו במעצר שלא כחוק, הריהם משוחררים מכוחה המחייב של הסכמתם. לטענתם, תיקון המעוות שנגרם למשיבים צריך להתבטא בדחיית בקשתה של המדינה. לדעת הסניגורים, יש לנהוג במשיבים כמי ששוחררו מן המעצר, שככלל אין בית המשפט נוטה להחזירם אליו.

אלמלא חומרת המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום, והמעידים בעליל על מסוכנותם הרבה, אכן נוטה הייתי לדחות את הבקשה בשל האיחור הניכר במועד הגשתה. ואולם מעשי הרצח שבעטיים עומדים המשיבים לדין הם מזעזעים ומחרידים, ושחרורם של נאשמים בביצוע מעשים כאלה כרוך בסיכון מהותי וממשי לבטחון הציבור. בנסיבות אלה, הגעתי לכלל מסקנה שיש להאריך את מעצרם של המשיבים, אך שלא למלוא התקופה המבוקשת על-ידי המדינה. בדרך זו, דומני, יושג איזון ראוי בין השגת מטרת המעצר לבין מתן ביטוי לצורך לתקן במידת מה את המעוות שנגרם למשיבים. עתירת המדינה, כאמור, היא להארכת המעצר למפרע מיום 10.12.02. לכך אין בידי להיענות, ולפיכך אאריך את המעצר מהיום בלבד, וזאת לתקופה של שישים ימים, מבלי לקבוע עמדה לגבי ההשלכות המשפטיות של העדר צו מעצר לתקופת הביניים, שמיום 10.12.02 ועד אתמול.

בבקשה נטען כי להמשך המשפט קבע בית המשפט המחוזי שמונה מועדים נוספים, וכי סיום פרשת התביעה מצריך שמיעת עוד שישה עדים. הסניגורים העירו, כי ביחס לשניים מבין שמונת המועדים שנקבעו קיבלו מבית המשפט הודעות ביטול. נראה לי שלאור התמשכות ההליך, והיקפה של פרשת ההגנה הצפויה, ראוי לבית המשפט המחוזי לשוב ולבדוק את האפשרות להועיד להמשך בירורו של המשפט מועדים נוספים במטרה לקדם ככל יכולתו את סיומו של המשפט במתן פסק-דין.

הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה, ומעצרם של שלושת המשיבים מוארך בזה בשישים ימים, שמניינם מהיום, או עד למתן פסק-דין במשפטם (ת"פ 439/01) של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.