בש"פ 10983/03 מאירה כהן נ. מדינת ישראל

המבקשת הועמדה לדין בבית משפט השלום בבית-שאן באשמה של מסירת ידיעות כוזבות, עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הבקשה שלפניי היא להעברת הדיון מבית משפט השלום בבית-שאן לבית משפט השלום בכפר-סבא. מספר נימוקים לבקשה. ראשית, לטענת המבקשת, היא מתגוררת דרך קבע באזור ירושלים ועובדת כאחות בבית החולים הדסה עין-כרם. שנית, המבקשת חוששת כי לא תזכה למשפט צדק בירושלים. לדבריה, קיים סכסוך ממושך בינה לבין קבוצת תושבים בבית-שאן, סכסוך העומד ברקע האישום המיוחס לה. סכסוך זה גרר גם מסכת ארוכה של תלונות במשטרה מצד המבקשת, ואלה לא זכו, לטענתה, לטיפול הולם מצד המשטרה.

המשיבה מתנגדת לבקשה להעברת מקום דיון. הנימוק המרכזי הוא שאין להעתר לבקשות להעברת מקום דיון, כאשר הדבר כרוך בהטרחת עדים, ואנשי משטרה בפרט, לצורך הוכחות בבית משפט מרוחק.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. מכתב האישום עולה כי בפרשת ההוכחות צפויים להעיד ארבעה עדי תביעה, כולם שוטרים בתחנת בית-שאן. מבחינת הנוחות, הרי שבשיקול כולל יש להעדיף את נוחות עדי התביעה על פני נוחות המבקשת. באשר לטעם השני שבבקשה, יש לזכור כי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אינו משמש תחליף להליך של פסלות שופט (בש"פ 6597/99 בן יקיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אם יהיה למבקשת חשש ממשי למשוא פנים כלפיה בהליך המתנהל בעניינה, תוכל לעתור בבקשה לפסילת שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, ובמידת הצורך – לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.

הבקשה נדחית איפוא.