בש"פ 10988/02 סביחי ראיק נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 4787/02 מיום 12.12.02- מפי השופט ש' ברלינר - לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.ביום 17.10.02 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בתחילת חודש אוקטובר 2002, בעת מפגש בגן בכניסה לכפר בוסמת טבעון, ירה העורר שתי יריות לעבר יוסף סעדי, אשר לא פגעו בו. לאחר מכן תפס העורר את יוסף בגרונו ובידו השנייה הצמיד אקדח לראשו, תוך שהוא מאשים אותו כי שפך צבע על מכוניתו של אחיו. מוסא, חברו של יוסף שנכח במקום, ניסה להרחיק את העורר, וזה ירה בתגובה לעבר רגלו של מוסא אך החטיא. כן, ירה העורר לעבר רגלו של יוסף ופגע בשוקו השמאלי. יוסף ברח מן המקום והסתתר מאחורי מכונית, אולם העורר המשיך לירות לעברו עד שנופצה השמשה האחורית של הרכב. כתוצאה מהירי נגרם ליוסף שבר פתוח בשוק והוא נותח ואושפז למשך חמישה ימים. לעורר מיוחסת עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

2.עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו קבע בית המשפט כי הרקע לפרשה הוא סכסוך בין שתי חמולות המתגוררות בכפר בוסמת טבעון וכי לאחר האירוע נשוא כתב האישום אירעה התנגשות נוספת שבמהלכה נפגע קשה אחיו של העורר ששרוי במצב של חוסר הכרה. לדברי בית המשפט, השימוש באקדח מעיד על מסוכנותו של העורר. לאור תסקיר המעצר והעובדה כי הסכסוך בין החמולות עדיין קיים, קבע בית המשפט כי חלופת המעצר שהוצעה - ולפיה ישהה העורר בבית קרוביו בכפר ואדי סלאמה - אינה חלופה בטוחה. בית המשפט ציין גם כי המשך משפטו של העורר קבוע ליום 5.1.02 וכי ניכר שנעשה מאמץ לסיים את המשפט במהירות האפשרית.

3.על החלטה זו הוגש הערר שבפני. בא-כוח העורר טוען כי מרשו הוא צעיר בן 21 ללא כל עבר פלילי. לטענתו, הרחקתו ממקום מגוריו מהווה פתרון הולם למסוכנותו, המצומצמת ממילא כלפי בני החמולה היריבה ולא כלפי הציבור באופן כללי. כן טוען בא-כוח העורר כי מן הראוי היה שבית המשפט המחוזי יבחן את המצהירים שהציעו כי העורר ישהה בביתם לפני שיפסול את חלופת המעצר.

4.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, ושמעתי את טיעוניהם של בעלי-הדין, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יצוין בהקשר זה, כפי שהזכיר גם בית המשפט המחוזי, כי בשני התסקירים שהוגשו על-ידי שירות המבחן למבוגרים אין המלצה חיובית לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

אי לכך הערר נדחה.