בש"פ 11005/04 אחמד אבו אל עמל נ. מדינת ישראל

1.במסגרת הליך פלילי שהוגש נגד העורר בבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי העורר ייעצר עד תום משפטו. על כך הערר שבפניי.

2.כתב האישום מונה 5 נאשמים, אשר הראשון שבהם הינו העורר. בכתב האישום נכללים שני אישומים. על פי האמור באישום הראשון תקפה החבורה שכללה את חמשת הנאשמים אדם מסוים בגן ציבורי בשכונת ארמון הנציב שבירושלים. בני החבורה חבלו באותו אדם ואחד מהם נטל ממנו מכשיר טלפון סלולארי. הנפגע נזקק לטיפול רפואי. לכל בני החבורה מיוחסות עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ושוד בנסיבות מחמירות. האישום השני מתאר סיטואציה שתחילתה דומה. היינו, הנאשמים, כולל העורר, קשרו קשר לשדוד מכשיר טלפון סלולארי מאנשים שנמצאו בטיילת ארמון הנציב. באותו אירוע המתואר באישום השני מדובר בתקיפה ושוד של שני צעירים שנמצאו בטיילת. במהלכו של האירוע חטף אחד הנאשמים האחרים את המכשיר הסלולארי מידיה של הצעירה. העורר תפס את הצעירה בכוח והחל לנשקה. בהמשך הוא זרק אותה על הדשא הרים את חצאיתה וניסה להוריד את תחתוניה חרף התנגדותה וצעקותיה. העורר, כך על פי המתואר, הצליח להוריד את תחתוניה של הצעירה ובהמשך נגע באבריה המוצנעים. משהגיעו עוברי אורח למקום נמלטו בני החבורה. בית המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בפני בית המשפט הונחו שני תסקירי מעצר. לאחר בחינה של התסקירים הגיעה הערכאה הדיונית למסקנה שאין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר.

3.ראוי לציין נתונים נוספים לגבי העורר. הוא יליד שנת 1986. בעברו הפלילי מוצאים אנו כי בית משפט לנוער קבע שהוא ביצע עבירה של התפרצות לרכב בהיותו כבן שש עשרה וחצי שנים. בני החבורה האחרים הינם קטינים. הם שוחררו למעצר בית. הסניגור המלומד טען, בין היתר, כי לאור שחרורם של האחרים והואיל והעורר אינו מבוגר מן האחרים במידה משמעותית, ראוי כי אף הוא ישוחרר לחלופת מעצר.

4.עיינתי בתסקירים שהובאו בפני בית המשפט קמא. לעניין המסוכנות העריך שירות המבחן בתסקיר הראשון, כי רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר הינה גבוהה. אי לכך נמנע השירות מהמלצה על חלופת מעצר, מה גם שנמצא כי החלופה שהוצעה אותה עת אינה מתאימה. בתסקיר השני נאמר, בין היתר, כי התברר שהעורר סובל מבעיה רפואית מסוימת המחייבת מעקב. כמו כן, צוין, כי עליו ליטול תרופות באופן סדיר. בתסקיר השני התייחס שירות המבחן אף לחלופת המעצר שהוצעה וכתב כי התברר שהאדם שאמור לפקח על העורר בעודו במעצר בית אינו יכול לעשות זאת במשך כל שעות היממה. הסינגור המלומד טען בפניי כי כיום נמצא פתרון לבעיה וכי אותו אדם (או אדם אחר) יכול אכן לפקח על העורר בעת שימצא במעצר בית מלא.

5.נראה לי, כי אפילו נמצאה חלופה מתאימה וראויה, הרי לא יהא זה מן הראוי לקבלה. כאמור, שירות המבחן מצא כי רמת המסוכנות הינה גבוהה. זאת ועוד, התברר כי העורר ביצע בעבר עבירה, הובא לדין, אך לא היה בכך כדי להרתיעו מלחזור ולבצע את העבירות המיוחסות לו עתה. והעיקר: אין עסקינן עוד בעבירות רכוש דוגמת התפרצות לרכב, אלא במעשיי שוד שבוצעו בחבורה וכן עבירות מין כאשר חלקו של העורר הינו חלק מרכזי בביצוען. בנסיבות אלו לא מצאתי שיש מקום לקבל את הערר.

6. הערר נדחה.