בש"פ 1101/98מדינת ישראל נ. רמי דוידוב

נגד המשיב - ואחר - הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום (ת.פ. 91/97) לפיו יוחסו לו עבירות של החזקת ונשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים; הכל בקשר לסחיטת דמי חסות מבעלת מכון-ליווי, כאשר הסחיטה מלווה בהתפרעות במכון, באיומים של פגיעה גופנית בבעליו וביריות באקדח, בתוך המכון, לעבר האנשים שנמצאו שם אותה שעה.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים; ובית המשפט הורה בהתאם. ביום 21.2.98 יסתיימו 9 חודשי מעצר; והתביעה מבקשת להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים, בהתאם להוראות סעיף 62 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים).

ישיבת ההקראה בתיק זה התקיימה ביום 22.6.97; ואילו פרשת הוכחות התביעה החלה רק ביום 7.10.97 מטעמים הקשורים בהגנה. מאז התקיימו שבע ישיבות וביום 18.1.98 סיימה התביעה את הבאת עדיה. בישיבה שהתקיימה ביום 15.2.98 העידו מרבית עדי ההגנה; ונראה כי הבאת הראיות תסתיים בישיבה שנקבעה ליום 19.4.98.

ב"כ של המשיב מתנגדת להארכת מעצרו של מרשה כמבוקש על ידי התביעה. טענתה העיקרית היא, כי במצב הדברים הקיים "מוזמנת" מראש הארכה נוספת; וזאת - בהתחשב בכך שאליבא דכל המעורבים, המשפט לא יסתיים במסגרת 90 ימי ההארכה, שהרי למעלה מ- 60 ימים מתוכם מבוזבזים לריק בהמתנה להשלמת ראיות ההגנה ביום 19.4.98.

לשיטתה של ב"כ המשיב: הארכה כזו של מעצרו של מרשה עומדת בניגוד למגמת המחוקק שקיצר את תקופת המעצר הראשונית והעמידה על תשעה חודשים בלבד; וההארכה אינה מתחייבת מ"מסוכנותו" של המשיב, שעצמתה דעכה עד למאוד בפרק הזמן שבו היה עצור עד כה.

עמדתה של ב"כ המשיב אינה נראית לי; ואני מבכר על פניה את עמדתה של ב"כ התביעה. ההתנהגות העומדת בבסיס האישום, מצביעה על רמת "מסוכנות" גבוהה ביותר מצידו של המשיב; ולגבי דידי, פרק הזמן שחלף מאז מעצרו לא הביא לפיחות בעוצמתה. קצב הדיון עד כה היה סביר, בהתחשב בעומס המוטל על בית המשפט המחוזי בחיפה ובבקשות ב"כ הצדדים; ואין לומר כי התביעה או בית המשפט לא נתנו דעתם לקידום המשפט בקצב סביר לקראת סיומו.

הדחייה האחרונה נעוצה בהתדרדרות שחלה במצב בריאותו של עד הגנה; ודחיית מועד הדיון ליום 19.4.98 נעוצה בחשש שעד אז לא יוכל העד להתייצב על דוכן העדים. בנסיבות הענין, ראוי היה לבדוק שמא ניתן להקדים את מועד הדיון על ידי שמיעת עדותו של העד במקום שבו הוא נמצא; וזאת, כמובן, לאחר שב"כ המשיב תמציא תעודה רפואית, שלא ניתן להביא את העד לבית המשפט אך ניתן לחקרו במקום הימצאו. הקדמת שמיעת עדותו של העד הנ"ל תביא להחשת הדיון ותפתח פתח לסיומו בתוך תקופת 90 ימי ההארכה המבוקשת.

במצב דברים זה הנני מחליט כדלקמן:

א.הנני מאריך את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים מיום 21.2.98 ועד ליום 21.4.98 או עד לסיום משפטו בת.פ. 91/97 הנ"ל, לפי התאריך המוקדם יותר.

ב.ב"כ המשיב תיזום קיום ישיבת תזכורת בבית המשפט המחוזי, לקביעת מועד מוקדם ככל שניתן לשמיעת עד ההגנה האחרון, באופן שניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך 90 ימי ההארכה.