בש"פ 11012/08 טלאל חלפאללה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 22.12.08 בעמ"ת 9432-12-08, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופטת לאופר-חסון) מיום 27.11.08 בתיק מ"ת 10875-11-08.

ב.

ביום 20.11.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר, יליד 6.4.89, בו הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה חמורה, איומים, העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטר. נטען, כי ביום 16.11.08 הגיע העורר לתחנת משטרת נהרייה, השתולל, איים על קצין המשטרה במקום ועל ילדיו וכן תקף אותו בכך שדחפוֹ לאחור. כתוצאה ממעשיו של העורר נשברה ידו של הקצין ונגרמו לו חבלות נוספות. בהמשך, כאשר הובא בפני קצין אחר לשימוע, המשיך העורר לקלל ולאיים.

ג.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 27.11.08 קיבל בית משפט השלום את הבקשה, תוך שקבע, כי העורר אינו נרתע מאנשי חוק, ולא ניתן לבטוח בו כי יקיים את תנאי השחרור המגבילים במעצר בית בבית הוריו; זאת - למרות ההתרשמות החיובית מרצון אביו לסייע.

ד.

ערר על החלטה זו נדחה ביום 22.12.08 בבית המשפט המחוזי. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה, וכי המעשים המיוחסים לעורר מציירים תמונה של אדם שלוח רסן ומצביעים על מסוכנות קונקרטית וגבוהה; באשר לחלופת המעצר, הוטעם, כי אמנם אין לעורר עבר פלילי וכי הוריו הם אנשים נורמטיביים וחיוביים, אולם נוכח רמת מסוכנותו, לא ניתן לתת בו אמון.

ה.

בערר הנוכחי נטען, כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את חלופת המעצר, וכי חומרת העבירות המיוחסות אינה מצדיקה שלילה מראש של חלופה; עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספיק לעברו הנקי של העורר ולעובדה שזהו מעצרו הראשון. ההלם שחווה מכך, נטען, מאיין את הסיכוי שיחזור על מעשיו. עוד נטען, כי האלימות המיוחסת לעורר מצויה במדרג הנמוך ביותר מבחינת היסוד ההתנהגותי, וכי השבר שנגרם בעטיה לא היה תולדה צפויה מן המעשה. לבסוף נטען כי חלופת המעצר לא בדין נדחתה, שכן אביו של העורר - שההתרשמות ממנו היתה חיובית - הוא אדם נורמטיבי ונעדר עבר פלילי וכי ניתן לתת אמון אף בעורר, הגם שהוא מכחיש את המעשים המיוחסים לו. כן התבקשה הזמנתו של תסקיר מעצר בעניינו.

ו.

בדיון טען עו"ד עודה, כי מסוכנות העורר אינה גבוהה עד כדי שלילת כל חלופה חרף העבר הנקי. נתבקשה הזמנת תסקיר.

ז.

בא כוח המדינה טען - בצדק - כי לא נתבקש תסקיר בבתי המשפט הקודמים. לשאלתי השיב בא כוח העורר, כי לא היה סיפק בידו לבקש זאת כיוון שההחלטות ניתנו על אתר. תשובה זו לא שוכנעתי, ולדידי היה מקום לבקש זאת בבתי המשפט הקודמים, שדנו על פי מה שלפניהם. ואולם, סבורני - ונתתי לכך גם ביטוי בעבר - כי כשעסקינן באדם צעיר בעל עבר נקי, אם אין זה מקרה שללא ספק ספיקא יש לשלול בו חלופה, יש מקום לתסקיר (ראו בש"פ 590/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 902/05 דראושה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אף במקרה דנא, עם שהמדובר בעבירות לכאורה מכוערות וקשות, באלימות פיסית ומילולית כאחת, עדיין סבורני כי נוכח גילו של העורר (19) ועברו הנקי, ראוי להזמין תסקיר מעצר. זאת מה גם שבמקרה דנא מדובר במי שמצד גילו, אם יורשע, יתבקש תסקיר לגביו לעניין העונש, על פי דין. בא כוח המדינה בהגינותו הותיר נושא זה לשיקול דעת.

ח.

במובן זה מתקבל הערר. התסקיר יונח איפוא על שולחנו של בית משפט השלום בתוך 15 יום, ובית המשפט ישוב וישקול, בלא שאקבע כל מסמרות באשר להחלטתו. עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר.