בש"פ 11026/04 דוד ביטון נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב האישום, הכולל שלושה אישומים, הוא מואשם בעבירות של מעשי סדום, מעשים מגונים וניסיון לשידול לגנוב. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נתן שלוש החלטות בעניין זה, האחת ביום 20.10.04, השניה ביום 8.11.04 והשלישית ביום 1.12.04. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בפני בית המשפט הוצגו שתי חלופות מעצר שונות במועדים שונים. נקבע כי אין החלופות ראויות. לפיכך נמצא העורר במעצר אף כיום.

2.העורר הינו יליד שנת 1972. בשני האישומים הראשונים מדובר על ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בקטינים. בכתב האישום נאמר, כי מעשי העבירה לגבי שני הקטינים בוצעו במועד כלשהו בתחילת שנת 2003. אחד הקטינים היה כבן 14 שנים ואילו השני כבן 13.5 שנים. בהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי הוא פירט באופן נרחב את שמיוחס לעורר ואת הראיות שיוצגו בבוא העת בפני בית המשפט שידון בהליך עצמו. אכן, בתלונות הראשונות של שני הקטינים לא נאמר דבר לגבי מעשי סדום, אלא הסיפור התייחס למעשים מגונים. רק לאחר כשנה וחצי בעקבות חקירה נוספת דיברו השניים על מעשי סדום. יוער, כי בתקופת הביניים של כשנה וחצי בין התלונות הראשונות לבין ההודעות המאוחרות של הקטינים לא נמצא העורר בארץ. בין כך ובין כך, אין זו השעה לדון בסוגיית מהימנותם של הקטינים. מבחינת הדרישות לקיומן של ראיות לכאורה הרי דרישות אלו אכן מולאו, כפי שמצא בית המשפט המחוזי. אף בעניין עילת מעצר אין צורך להוסיף.

3.השאלה המרכזית הינה האם ראוי לקבל את חלופת המעצר השניה שהוצעה. בפני בית המשפט המחוזי הונחו שני תסקירים. האחד מיום 4.11.04 והאחר מיום 23.11.04. התסקיר הראשון עמד בפני בית משפט קמא שעה שנתן את החלטתו השניה (מיום 8.11.04). איני רואה צורך להידרש לחלופה שהוצעה בשלב הראשון שכן היא אינה רלוונטית עוד כיום. חשוב לציין שבתסקיר הראשון כתב שירות המבחן שלהערכתו קיים סיכון ברמה גבוהה להישנות של התנהגות פוגענית. בהקשר זה יש לציין, כי לעורר עבר פלילי מכביד אשר עיקרו עבירות רכוש. נוסף לכך, יש להזכיר כי בשנת 1989 נמצא כי העורר ביצע עבירת מין. בתסקיר השני התייחס שירות המבחן לחלופת מעצר חדשה שהוצגה בפניו. על פי אותה החלופה אמור העורר לשהות בדירה בתל אביב בפיקוחה של אחותו ושל אדם נוסף. עוד יש להוסיף, כי מעשי העבירה בוצעו על פי הנטען באיזור הצפון. שירות המבחן הביע את דעתו, כי המפקחים שהוצעו מסוגלים לעמוד בתנאים שהציב בית המשפט וכי החלופה יכולה להפחית מרמת הסיכון הקיימת. בהחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי הוא הביע את הדעה, כי שני המפקחים שהוצעו אינם סמכותיים במידה מספקת ולא יוכלו להציב לעורר את הגבולות הדרושים.

4.נראה לי, כי במקרה הנוכחי לא היה מקום כלל לשקול חלופת מעצר. מבחינה זו יצר בית המשפט ציפיות מסוימות ונראה שראוי היה להימנע מכך. אומר אני כי לא היה מקום לשקול חלופת מעצר לאור העבר הפלילי, הכולל כאמור עבירת מין, ולאור החשש שמגובה בנתונים נוספים, אליהם התייחס בית המשפט המחוזי, להישנות של מעשי העבירה. על כל אלה יש להוסיף עניין אחר: אנשי משטרה ביקרו בביתו של העורר ביום 20.9.04 ודרשו כי הוא יתייצב במשטרה. הוא לא נמצא בביתו אותה שעה. למחרת היום נתפס העורר בנמל התעופה כשהוא מנסה לצאת מן הארץ. משמע, קיים אף חשש להימלטות מן הדין.

5.המסקנה המתבקשת היא, כאמור, שאין במקרה זה טעם ראוי לעשות שימוש בחלופה למעצר. אי לכך, הערר נדחה.