בש"פ 11030/02 בנימין גניש נ. מדינת ישראל

לפניי עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.12.02 בב"ש 92037/02 (השופט צ' גורפינקל) לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים נגדם.

1.ביום 1.8.02 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד העוררים וארבעה אחרים הכולל חמישה אישומים. העוררים מואשמים רק במסגרת האישום השני מתוך החמישה ומיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון לרצח וניסיון לחטיפה. על-פי העובדות המפורטות באישום זה, קשרו הנאשמים, יחד עם אדם בשם יחיא תורכ (להלן: " יחיא "), לרצוח את בני משפחת חמאד ומקורביהם. הנאשמים תכננו לחטוף את עבד קזז (להלן: " קזז ") על מנת לחוקרו לגבי חשדם כי ביצע מעשי רצח מטעמם של בני משפחת חמאד ולאחר חקירתו התכוונו לרוצחו. במסגרת הקשר ולשם קידומו רכש יחיא עבור הנאשמים ציוד הנחזה להיות ציוד משטרתי, לרבות כובעי יס"מ, ארנקים הדומים לתעודות זיהוי משטרתיות ואזיקים. כן מציין כתב האישום כי במספר מועדים הגיעו העוררים לאזור ביתו של קזז כדי לתצפת עליו. בשתי הזדמנויות הגיעו שלושה מהנאשמים, ובתוכם כנראה גם העוררים, לביתו של קזז דפקו בדלת, והזדהו כאנשי משטרה. באחת הפעמים השיבה להם אמו של קזז, באומרה כי קזז אינו בביתו; בפעם אחרת השיב קזז עצמו אך עקב חשד שנתעורר בו החל לחקור אותם והדמויות נמלטו.

2.במקביל להגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרם של הנאשמים, והעוררים בתוכם, עד תום ההליכים נגדם. ביום 15.12.02 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצר העוררים. בהחלטתו סקר בית המשפט את הודעותיו של יחיא - שהפך עד מדינה - המתאר את חלקם של העוררים באירוע מושא האישום השני. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות חיצוניות המחזקות את גרסתו של יחיא: קזז מאשר בהודעתו פרטים מהודעותיו של יחיא (כולל העובדה שאלה שביקרו בביתו היו יהודים), וכך גם אמו של קזז. בשיחה שהוקלטה בסתר מספר קזז לאחד מבני משפחת חמאד כי נערכו בביתו שני ביקורים של אנשים שהתחזו כאנשי משטרה, וכי הוא בטוח שאין המדובר באנשי משטרה. חיזוק להודעותיו של יחיא מצוי גם בהודעתו של בעל החנות שממנה הוא קנה את הציוד, בזיהוי המשטרתי של העורר 1 בעת התצפית וכן בזיהויים של שני נאשמים נוספים כמי ששהו ברכבם ליד ביתו של קזז. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי, כי בשלב זה ניתן לייחס משקל להודעותיו של יחיא וזאת על אף שהזכיר את העוררים רק לאחר שכבר נחתם עמו הסכם עד מדינה. בית המשפט ציין, כי בהתחשב במעשים המיוחסים לעוררים, מסוכנותם אינה מוטלת בספק ועל-כן אין מקום לשחרורם לחלופת מעצר.

3.על החלטה זו מוגש הערר שלפניי. העורר 1 טוען כי העדות המרכזית בפרשה היא עדותו של יחיא אשר טעונה סיוע. נטען, כי מעבר לבעייתיות המובנית בעדות מסוג זה, הרי במקרה שלפנינו המדובר הוא בדמות חריגה של עד מדינה בכל הנוגע למעורבות בפלילים. בניגוד למצב רגיל, שבו שותף זוטר לעבירות מעיד נגד השותפים הבכירים יותר, הרי כאן התהפכו היוצרות שכן יחיא הינו השותף הבכיר. כן ציין בא-כוח העורר 1, כי בהודעתו האחרונה חזר בו יחיא והודיע כי אינו מעוניין עוד לשמש "עד מדינה". יתירה מזו, עדותו של יחיא מלאת סתירות ופרכות: כך, בשתי הודעותיו הראשונות לא הזכיר יחיא את העורר 1 כמעורב באישום המיוחס לו וכאשר החוקרים העלו, ביוזמתם, את שמו, שלל את מעורבותו של העורר. רק בהודעתו השלישית, הזכיר יחיא את העורר 1, וזאת כנראה מתוך רצון לרצות את החוקרים או כדי להגן על אשתו מפני העורר 1. אמנם יחיא נתן הסבר לכבישתו את השתתפות העוררים בביצוע העבירה, אך הסברו אינו מתקבל על הדעת. הסיבה לכך היא כי אין להניח שיחיא היה משמיט את נוכחותם של העוררים שעה שבסך הכל השתתפו ב"מבצע" ארבעה אנשים בלבד. בא-כוח העורר מנה את הסתירות הקיימות בהודעותיו של יחיא: מספר הכובעים שרכש, מספר ניסיונות החטיפה שהתרחשו ועוד. כן נטען, כי ליחיא אינטרס בפגיעה בקזז. באשר להודעותיהם של המעורבים האחרים בפרשה, גם בהן יש סתירות. כך, הודעתו של באסם – עד המדינה הנוסף - סותרת את גרסת יחיא כי סיפר לו על הכוונה לחטוף את קזז. באשר להודעותיהם של קזז ואמו הן אינן קושרות את העורר 1 לאירוע ואף יש בהן פרטים שונים מאלה שנמסרו על-ידי יחיא (לבושם של האנשים שהגיעו לביתו של קזז; מכשיר הקשר; הפנסים; מספר הניסיונות לחטיפה ותאריך אחד הניסיונות - אוקטובר 2001 מול מרץ 2002). גם הודעתו של בעל החנות, בה נרכש לטענת המדינה הציוד המשטרתי, אינה מהווה סיוע לגרסתו של יחיא. בעל החנות מציין באופן כללי כי מזה שנים נוהג יחיא לרכוש בחנותו ציוד והוא אינו זוכר דבר לגבי רכישתו של ציוד כמתואר על-ידי יחיא. אשר לתצפית המשטרתית, לפיה נראה העורר 1 יחד עם שני נאשמים נוספים כשהם ממתינים ברכב מאזדה סמוך לביתו של קזז, הרי שאין בה כדי לחזק את גרסתו של יחיא אלא דווקא להחלישה. זאת, משום שלא סביר שהשלושה היו מגיעים כה סמוך לביתו של קזז בלא להתחפש, שעה שאחד מהם הוא אדם המוכר לקזז. ואמנם, לדברי יחיא בחירתם של הנאשמים לביצוע המשימה הייתה בשל חוסר היכרותו של קזז עמם.

4.את נוכחותו בזמן האירוע בסמוך לביתו של קזז מסביר העורר 1 בידידותו עם הנאשם הרביעי בפרשה. לדבריו של עורר 1 הוא התלווה אל האחרון במסגרת פעילות של גביית חובות. כן צוין על-ידי בא-כוח העורר 1 כי אף באסם, המונה את כל הנאשמים האחרים כ"חיילים" במשפחת תורכ, אינו מזכיר את העורר 1. לחלופין טוען בא-כוח העורר, כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר וזאת בשל נכותו המקשה עליו להתמודד עם תנאי המעצר ואף מקטינה את מסוכנותו, במידה וזאת קיימת. לעורר 1 אין שום אינטרס לפגוע בקזז, המצוי ממילא במעצר, והוא גם אינו מסוכן ליחיא, המצוי במעצר אף הוא. עברו הפלילי של העורר 1 נקי מעבירות של אלימות.

5.באשר לעורר 2, בא-כוחו טוען אף הוא כי יש לייחס משקל לעובדה שיחיא - עד המדינה - הינו שותף בכיר לפעילות העבריינית וכי הוא חזר בו מהודעותיו. כן עומד בא-כוחו של עורר 2 על הסתירות שבעדויותיו של יחיא ועל הסתירות שבהודעותיהם של עדים אחרים. לדבריו, בשיחות טלפון שהוקלטו בסתר אין כל התייחסות לעורר 2, אלא לארבעת הנאשמים הראשונים בלבד. עוד נטען כי בניגוד לעורר 1, עורר 2 אינו אחד מאלה שזיהתה התצפית המשטרתית כמי שישבו ברכבם בסמוך לביתו של קזז. נטען, כי עורר 2 היה שותף עסקי של יחיא והסתכסך עימו ומכאן האינטרס של יחיא להפלילו. כן צוין כי עברו הפלילי של עורר 2 אינו מכביד ולפיכך, לאור כל האמור, יש מקום כי בית משפט זה יורה על שחרורו בתנאים מגבילים.

6.בדיון לפניי חזר בא-כוח העורר 1 על הטיעונים המופיעים בערר. במיוחד הדגיש את העובדה שעדותו של יחיא טעונה סיוע, וכי הלה חזר בו מהסכמתו לשמש עד המדינה. בא-כוח העורר 2 ביקש להצטרף לטיעוניו של בא-כוח העורר 1 ואף הוא חזר בפניי על עיקר טיעוניו.

7.מנגד, טוענת באת-כוח המדינה כי מחומר הראיות שנאסף בתיק עולה כי שני העוררים שימשו כ"חיילים" וכעושי דבריה של משפחת תורכ היפואית. כתימוכין לכך מפנה באת-כוח המדינה לדבריו של העורר 2 בהודעתו, מיום 15.7.02, בה הסביר מדוע החליט לספר למשטרה את כל הידוע לו. כן צוין כי בחקירתו מיום 12.6.02 מסר יחיא כי על העורר 1 הטילה "המשפחה" משימות שמירה. יחיא בחר לחתום על הסכם עד מדינה בשל רצונו להפליל את אחיו אשר זה לא מכבר התנקשו בו. מכאן, כי ליחיא אין שום אינטרס ישיר להפליל את העוררים המצויים במעגל החיצוני של "המשפחה". אף העובדה כי יחיא קשר את העוררים רק למעשה אחד, מתוך מעשים רבים שתיאר, תומכת במסקנה זו.

8.לדעת באת-כוח המדינה יש בחומר הראיות מספר רב של ראיות המסייעות לעדותו של יחיא, ובהן: הודעתו של קזז, לגבי הגעתם של 4-3 אנשים אליו במדי שוטרים; הודעתו של הנאשם מס' 2 בפרשה - כמאל בן עדנאן תורכ - לפיה ארבעת הנאשמים אכן הסתובבו מתחת לבית קזז במספר מועדים; זיהויו הוודאי של העורר 1 ושל נאשמים נוספים, על-ידי תצפית משטרתית, בסמוך לביתו של קזז; שיחת הטלפון, שניהל עיזאת חמאד מהכלא עם קזז ביום 21.6.02, בה תיאר קזז את אחד האנשים שהגיעו לדירתו כאדם שמן בעל שיער כהה ומשקפיים - תיאור התואם את הודעתו של יחיא מיום 27.6.02, לפיה צייד את הנאשמים במשקפיים; הודעותיו של נאשם 2 לגבי פעילויותיו עם העורר 1 והעורר 2.

9.את טענות באי-כוח העוררים לגבי הסתירות שבין הודעת יחיא לגרסאותיהם של קזז ואמו, מסבירה באת-כוח המדינה בכך שיחיא וקזז עצמם מודים כי אינם מצליחים לשחזר באופן וודאי את המועד המדויק בו בוצעו העבירות המיוחסות לעוררים. באשר לשחרורם של העוררים לחלופת מעצר נטען על-ידי באת-כוח המדינה כי חומרת העבירות המיוחסות לעוררים ופעילותם במסגרת כנופייתית מעידה על מסוכנותם ועל הצורך להותירם במעצר.

10.לאחר שעיינתי בחומר הראיות הרב המצוי בתיק ושמעתי את טיעוניהם של בעלי-הדין, הגעתי למסקנה כי דינם של עררים אלה להידחות. התרשמתי כי חומר הראיות בתיק יוצר תשתית ראייתית לכאורה להרשעתם של העוררים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. מלבד עדותו המפלילה של עד המדינה, מצויות בתיק ראיות נוספות הקושרות את העוררים לפעילות העבריינית המיוחסת להם. הודעותיו של קזז במשטרה, כמו גם האזנות הסתר שבוצעו לשיחותיו הטלפוניות, תומכות בעדות המסגרת של יחיא לגבי פעילותה של הכנופיה. כך גם הודעותיה של אמו של קזז. כן יש לציין כי דו"ח התצפית המשטרתית שזיהתה את העורר 1 בעת שבתו יחד עם נאשמים נוספים ברכב בסמוך לביתו של קזז קושרת את העורר 1 לעבירות המיוחסות לו. באשר לעורר 2, הרי הסתירות בין הודעותיו השונות עשויות לחתור תחת הכחשותיו הגורפות. מלבד עדותו של יחיא, ראיות נסיבתיות שונות קושרות אותו לביצוע העבירות המיוחסות לו.

11.התוצאה היא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה. חומרת העבירות שביצוען מיוחס לעוררים, מובהקת ומצביעה על מסוכנותם הרבה. בשל מסוכנות זו אינני סבור כי יש מקום לשחרורם של העוררים לחלופת מעצר.

אי לכך הערר שהוגש בבש"פ 11030/02 והערר שהוגש בבש"פ 11246/02 נדחים.