בש"פ 11034/03 אליהו מטטוב נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה המייחס לו עבירות של איומים. בעקבות תלונה שהוגשה נגדו על ידי מי שהיתה חברתו (להלן – "המתלוננת"), הודה העורר כי הוא התקשר ביום 6.12.03 לאמה ואיים באוזניה לפגוע בבתה, אם זאת תתלונן נגדו במשטרה. לאחר שישה ימים, טלפן העורר למתלוננת והשאיר לה הודעות שגם בהן נכללו מילות איום, ובין היתר איום ברצח. בעקבות הודאתו הורשע העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הצדדים טענו לעונש ובית המשפט דחה את מתן גזר הדין ליום 25.12.03, ככל הנראה מתוך כוונה להסתייע בתסקיר מעצר שעל הכנתו הוחלט בשעתו. העורר, שלא השלים עם מעצרו, פנה לבית המשפט המחוזי וזה דחה את הערר וקבע כי על העורר לשהות במעצר עד תום ההליכים.

בפתח הדיון, הבעתי בפני באת-כוח המשיבה את השקפתי, כי לנוכח עברו הנקי של העורר לא היה זה ראוי להותירו במעצר, ובעקבות כך נתנה את הסכמתה לשחרורו של העורר, ובלבד שתמצא חלופה ראויה. חלופה כזו הוצעה על ידי עורכת-הדין אולמן, והיא מקובלת גם עלי, ומכאן החלטתי להורות על שחרור העורר בתנאים אלה:

א.הוא יהיה נתון במעצר בית בבית הוריו באור עקיבא.

ב.אביו של העורר יפקח על תנועותיו של בנו, ובשעה שהוא לא יוכל לקיים את הפיקוח תעשה זאת האם.

ג.העורר יחתום על ערבות עצמית בסך של 10,000 ₪, ועל ערבות דומה יחתום גם האב.

ד.יוצא צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ.

ה.נאסר על העורר ליצור מגע ישיר או עקיף עם מי מעדי התביעה, והפרתו של תנאי זה תהיה עילה לשוב ולהורות על מעצרו.