בש"פ 11046/05 מרקל לוייב נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 27.11.05 בב"ש 93572/05 (השופט רוזן) בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

ב.(1) כנגד העורר ונאשמים נוספים הוגש ביום 19.9.05 כתב אישום המייחס לעורר, יליד אוגוסט 1987, עבירות של איומים, החזקת סכין, פציעה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט והכשלת שוטר.

(2) בכתב האישום המתאר אירועים מיום 13.9.05, נטען כי בגין סכסוך כספי על סך של 2,000 ש"ח בין העורר לאחיו של המתלונן בקשר למעורבות בתיקי הונאה בכרטיסי חיוב, שוחחו העורר והמתלונן בטלפון. משהבהיר המתלונן לעורר כי הוא "לא יראה מאחיו שקל", איים העורר – כנטען – על המתלונן (דומה שנפלה טעות בכתב האישום כשנאמר "על הנאשם"). העורר נסע יחד עם נאשם נוסף בפרשה, וזה ציידו בסכין. הוא הגיע לביתו של המתלונן יחד עם אותו נאשם נוסף, ושם תקפו את המתלונן. העורר תקף את המתלונן בעזרת הסכין, על פי הטענה, אולם עקב הימלטותו של המתלונן נגרם לו פצע שטחי במותן שמאל בלבד. לאחר הדקירה הראשונה החל מאבק פיזי בין המתלונן לעורר, במהלכו ניסה האחרון, כנטען, לדקור שוב את המתלונן. עם תום האירוע זרק הנאשם הנוסף את הסכין והשליכה. כן החליפו הנאשם השלישי בפרשה והעורר את חולצותיהם. העורר ניסה גם לשכנע את הנאשם השלישי כי יאמר שאינו מעורב בפרשה ואינו יודע דבר על אודותיה.

(3) ביום 28.9.05 הורה בית משפט השלום בתל-אביב (השופטת הניג) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, בהנמקה הקשורה בסיכון הנובע מתת תרבות הסכין והתגלותן של נורמות עברייניות. על החלטה זו הגיש העורר ערר, אשר נדחה כאמור על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי השימוש בו עשה העורר בסכין מחייב את המשך מעצרו. כן ציין בית המשפט, כי כנגד העורר הוגש כתב אישום נוסף בגין תקיפה בסכין שאירעה בחודש אפריל 2005.

ג.(1) הערר מתמקד בשאלות מסוכנותו של העורר ושחרורו לחלופת מעצר.

(2) לטענת העורר בערר ובדיון שגה בית המשפט המחוזי בקבעו באופן גורף כי שימוש בסכין מחייב את מעצרו של העורר עד תום ההליכים, שכן בית משפט זה קבע לא אחת כי מקום בו מתקיימת חלופת מעצר ראויה אין להחזיק נאשם במעצר אף אם עשה הנאשם שימוש בסכין.

(3) כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא שעה להמלצת שירות המבחן בדבר חלופת מעצר בבית דודתו של העורר בירושלים. עוד נטען, כי יש להתחשב בגילו הצעיר של העורר בעת ביצוע העבירה (שמונה עשרה וחודש), ובכך ששהייתו במעצר עלולה לחשפו לנורמות עברייניות. נטען כי אין לעורר הרשעות קודמות. בנוסף נטען כי העורר מצוי כשלושה חודשים במעצר בעוד שמשפטו אינו צפוי להיערך בקרוב.

(4) ועוד, נטען כי המתלונן לא נפגע באורח קשה, וכי בסופו של המאבק היה זה המתלונן שיצא וידו על העליונה, שכן רדף אחרי העורר עד לפתח ביתו. אשר על כן אין מקרה דנן כאותם בהם התגלתה אלימות חד-צדדית בוטה וברוטלית כלפי חסר ישע.

(6) באת כוח המדינה ציינה את חומרת האירוע, את המסוכנות הנובעת גם מאישום אחר שעניינו סכין, ומחקירות פליליות שנפתחו נגדו העורר בעניין כרטיסי חיוב, וכן את חוסר הנורמטיביות העולה מהתנהגותו.

(7) בתסקיר שירות המבחן תואר רקעו המשפחתי הקשה של העורר, וצוין גם כי תיקי משטרה נפתחו נגדו. הומלץ בנסיבות על חלופה בבית דודתו.

ג.(1) לאחר העיון לא ראיתי, לעת הזאת, מקום להתערבות בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, ואין בידי להיעתר לערר.

(2) אכן, במסגרת שיקולי מעצר, גילו של המבקש ועברו הם שיקולים רבי חשיבות; והעבירות המיוחסות לעורר נעשו לכאורה אך חודש ימים לאחר שבגר. ואולם חוששני, ואף שנתתי אל לבי את רקעו ונסיבותיו האישיות של העורר כעולה מן התסקיר, כי אין לעת הזאת מקום לשחרור לחלופה. כמסתבר, עברו של העורר מדאיג, הגם שאין לו הרשעות קודמות, וכידוע בשיקולי מעצר ניתן להביא בחשבון תיקי חקירה וכתבי אישום, כראיות בעלות אופי מינהלי. התיק הנוסף התלוי ועומד בבית המשפט נגדו עניינו תגרה בסכין שלופה, ואף בענייננו נעשה כנטען שימוש בסכין; זאת בנוסף לתיקי חקירה הפתוחים נגד העורר בתחום כרטיסי החיוב. המסוכנות העולה משימוש בסכין אינה טעונה הכברת מלים; היא מכת מדינה, מארה שפשתה בישראל, ובתי המשפט מצווים לתת יד לשירושה, ובודאי להגנה על הציבור מפניה. במקרה דנן, בגדרי ראיות לכאורה יש מסוכנות בעורר, ולא ראיתי איפוא עילה להתערבות באשר נפסק.

(3) לפיכך לא אוכל להיעתר לערר.