בש"פ 11058/05 גלעד לחיאני נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ואגו) מיום 23.11.05 בב"ש 21831/05, שבה דחה ערר שהוגש מטעם העורר על החלטתו של בית משפט השלום באשדוד (סגן הנשיא חדש) מיום 6.11.05 בב"ש 1379/05, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 1538/05.

ב.(1) נגד העורר – יליד 10.8.87 – הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן ושל החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי, לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973.

לפי הנטען בכתב האישום, בשני מועדים בחודש אוגוסט 2005, 16 ו-21, ימים מעטים לאחר בגירתו, סחר העורר בסם מסוכן מסוג חשיש בכמויות של 20.39 גרם נטו ושל 22.47 גרם נטו תמורת 400 ₪ בכל פעם. כחלוף זמן קצר, בספטמבר 2005, נתפס העורר מחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 2.936 גרם לשימוש עצמי.

(2) ביום 6.11.05 נעתר בית משפט השלום לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. נקבע כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה, העולות מזיהויו על-ידי סוכן משטרתי ועל-ידי שוטרים. אף שבית המשפט קבע, כי מצפייה בקלטות עולה כי לא ניתן לומר בוודאות כי מדובר בעורר, הגם שיש דמיון, השתכנע מיתר חומר הראיות בקיומן של ראיות לכאורה, ונקבע כי קיימת עילת מעצר נגד העורר בשל חזקת המסוכנות הסטטוטורית הגלומה בטיב העבירות המיוחסות לו. אף ששירות המבחן המליץ על חלופה בבית הוריו ובפיקוחם, בנוסף לפיקוח מעצרים על ידי השירות, סבר בית המשפט כי החלופה שהוצעה אין בה די.

(3) ביום 23.11.05 דחה בית המשפט המחוזי ערר שהגיש העורר על ההחלטה, בקבעו כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה ועילת מעצר בגין מסוכנות. אף הוא קבע, כי חלופת המעצר שהוצעה בפיקוח הוריו של העורר אינה נאותה, נוכח תסקיר שירות המבחן המציין חוסר יציבות מתמשכת ביחסי ההורים עם העורר, ונוכח חוסר הצלחתם עד כה לאתר ולמנוע את התמכרות בנם לסם ואת העיסוקים הפליליים המיוחסים לו.

ג.(1) בערר הנוכחי נטען באשר לחולשת הראיות, וכן צוין גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי. הסניגור המלומד הוסיף כי האב אינו עובד (בניגוד להצעה שעלתה לגביו לפני כן, של התלוות העורר יומיומית למקומות עבודתו של האב), ונכון הוא לשהות עם בנו בבית.

(2) באת כוח המדינה הסתייגה מן החלופה בבית ההורים, והזכירה כי בתי המשפט הקודמים הותירו פתח לחלופה אחרת.

(3) שמעתי גם את הוריו של העורר שנכחו באולם; לטענתם אין בידם להמציא מפקחים וערבים זולתם, והם עצמם מתחייבים למלא אחר כל תנאי שיושת עליהם, וזאת כדי לסייע לבנם. האב ציין כי הוא רואה עצמו אשם בצרות שעליהן נקלע הבן, וכל חפצו הוא לטפל בו. האם ביקשה ליתן סיכוי לבן, העלול להידרדר במעצר.

(4) התלבטתי במקרה זה: מחד גיסא המדובר במי שאך זה לא כבר בגר, כבן 18 ו-4 חודשים, ועברו נקי; מאידך גיסא הוא מואשם – וראיות לכאורה יש, אף אם הסניגור חולק על עוצמתן – בסחר בסמים, עבירה שככלל ראויה למעצר וחזקת המסוכנות על פי דין חלה עליה. לאחר עיון במכלול הנסיבות, נסיבות העבירה והנסיבות האישיות, סבורני כי במקרה זה יש מקום לחלופה. החלופה בבית ההורים נראית לי לעת הזאת בעייתית, בעיקר נוכח אי ההצלחה למנוע את הידרדרות הבן בעבר לאורך תקופה, והתרשמות בתי המשפט. סבורני איפוא כי לפחות לתקופה הראשונה על העורר להימצא בפיקוח ערב שאינו הוריו, ושהסמכותיות לגביו תהא ברורה ומציבת גבולות; אך איני מוציא מכלל אפשרות כי לאחר תקופה מסוימת, כגון חודשיים, אם יהא בכך צורך מבחינת הימשכות ההליך העיקרי, ישוב שירות המבחן לבדוק את האפשרות למעצר בית בבית ההורים; זאת – בחינת מתן סיכוי – כמשאלתם – לעורר ולהם. ההורים אמנם אמרו כי אין בידם להמציא חלופה, אך בעניין זה עליהם לעשות מאמץ להציע חלופה שאיננה ביתם, והיא בביתו של מי שתהא לו סמכותיות כאמור כלפי העורר. שירות המבחן יבדוק בהקדם את ההצעה שתובא, והיא תובא בפני בית משפט השלום, אשר יקבע את הערבויות וההפקדה, וכן פיקוח מעצרים על-ידי שירות המבחן. לקראת תום חודשיים ממועד השחרור לחלופה, וככל שהעורר יעמוד בהתחייבותו ולא יהיו הפרות, ישוב שירות המבחן ויבדוק את אפשרות החלופה אצל הורי העורר, ואם ימצא לנכון ידריך את ההורים כנחוץ. הדברים יובאו בפני בית משפט השלום שיתן החלטתו. אני מקווה כי העורר הפיק לקחים מן המעצר בו הוא נתון, ולא תעלה על דעתו הפרה כלשהי של התנאים שיושתו.