בש"פ 11059/05 אלברט טואיזר נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ואגו) מיום 23.11.05 בב"ש 21840/05, בגדרה דחה ערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד (השופטת וולפסון) מיום 17.11.05 בב"ש 1534/05 שהורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.(1) כנגד העורר הוגש ביום 29.9.05 כתב אישום המייחס לו בשני אישומים שונים שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, בגין מכירת סם לסוכן סמוי. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 6.10.05 הורה בית משפט השלום על הכנת תסקיר מעצר.

(2) ביום 30.10.05 הודה העורר במסגרת עיסקת טיעון והורשע בעבירה אחת של סחר בסם מסוכן מסוג MDMA (אספקת חמישים טבליות במצטבר לסוכן משטרתי), האישום השני כנגדו נמחק. עוד לפני כן, ביום 27.10.05 הוגש תסקיר מעצר, ולאחר מכן הוגש ביום 13.11.05 תסקיר משלים, הממליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר אצל אחותו.

(3) ואולם לאחר קבלת התסקיר המשלים הורה בית משפט השלום, ביום 17.11.05, על מעצר העורר עד לתום ההליכים, בנימוק כי ככלל אין לשחרר סוחרי סמים מסוכנים לחלופת מעצר; ובאשר לחלופה המוצעת נאמר, כי אינה מציבה גבולות ראויים.

(4) על החלטתו זו של בית משפט השלום מיום 17.11.05 ערר העורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וביום 23.11.05 נדחה עררו. בית המשפט המחוזי קבע כי מעיון בחומר הראיות עולה שאין העיסוק בסחר בסמים מסוכנים זר לעורר, אשר על כן, אף כי אין לו עבר פלילי בתחום הסמים, אין הוא בא בגדר החריגים שישוחררו לחלופה בעבירות סחר בסמים. כן קבע בית המשפט המחוזי כי אחות העורר לא תוכל להבטיח את הרחקתו של העורר מפעילות עבריינית.

ג.(1) לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את המלצת שירות המבחן ללא בחינת החלופה לגופה. עוד נטען כי אין לעורר עבר פלילי בעבירות סמים (בעבר הורשע בעבירה אחת של איומים). נטען כי העורר צעיר וכי יש להרחיקו ממעגל העבריינות, וכי אינו בקו הבריאות. בנוסף נטען כי נאשמים נוספים שהופללו על ידי אותו סוכן סמוי שוחררו לחלופה.

(2) בדיון בפני טען בא כוח העורר כי החלופה בה מדובר ראויה היא.

(3) באת כוח המדינה ציינה כי התיק קבוע לדיון בעונש בימים אלה, וממתינים לתסקיר; בא כוח העורר סבר כי דיון זה יידחה, שכן התסקיר לא יוגש במועדו.

(4) איני רואה מקום להיעתר לערר. העורר אינו נהנה עוד מחזקת החפות; הוא הורשע לפי הודאתו בעבירות סחר בסמים. עונשו עתיד להיגזר תוך זמן קצר – אם לא בתוך ימים, למירב מן הסתם בתוך שבועות. אין סיבה ראויה לשחרורו לעת הזאת, כשחזקת המסוכנות הסטטוטורית מתעצמת על ידי ההרשעה. אין בידי איפוא להיעתר לערר.