פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
11066/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
יורי אופנסיוק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בב"ש 22406/08 שניתן ביום 24.12.08 על-ידי
סגן הנשיא ב' אזולאי
תאריך הישיבה:
י' בטבת תשס"ט (6.1.09)
בשם העורר:
עו"ד דמיטרי
ורניצקי
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות
החלטה
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא אזולאי) מיום 24.12.08 בב"ש 22406/08, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט רוזין) מיום 9.12.08 בב"ש 9952/08.
ב.
ביום 6.11.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר (ת"פ 5257/08), יליד 1956, המייחס לו עבירות של גרימת שריפה ברשלנות ותקיפה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען, כי במקרה אחד השליך העורר בדל סיגריה בחדר הכביסה בביתו, וגרם על ידי כך לשריפה; וכי בשני מקרים תקף העורר את המתלוננת, אשתו, וגרם לה חבלות חמורות. צוין, כי כל המעשים נעשו תחת השפעת אלכוהול.
ג.
עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצר עד תום ההליכים. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והעורר ביקש כי ישוחרר למעצר בית בביתה של בִתו ובפיקוחה. בהחלטה מיום 11.11.08 התבקש תסקיר שירות המבחן. בתסקיר נאמר, כי העורר נשוי ואב לשתי ילדות, נכה בשיעור 65% עקב מחלת ריאות, עלה לארץ עם משפחתו ב-1995. צוין, כי העורר משתמש לדבריו באלכוהול מאז גיל 16, ומייחס את הסתבכויותיו בפליליים להתמכרות; טיפולי גמילה קצרים בעבר לא הועילו. שירות המבחן התרשם כי העורר מכור לאלכוהול, נוטה לאלימות בהשפעת אלכוהול, ומטשטש נטיה זו; עוד התרשם, כי העורר טרם אזר את הכוחות הנפשיים המתאימים לתהליך גמילה ארוך וקשה. בתסקיר משלים, לאחר שיחה עם בני המשפחה, ציין השירות כי בני המשפחה המציעים חלופת מעצר – שתי בנותיו של העורר, ובעליהן – מגוייסים לסייע לעורר, ומודעים לאחריות שתוטל עליהם; כן צוין, כי מדובר בחלופה הרחוקה ממקום מגוריו הרגיל של העורר, וכי העורר מתקשה להתמודד עם תנאי מעצרו, בעיקר על רקע מצבו הבריאותי. נוכח האמור, הומלץ על חלופת מעצר בבית בִתו של העורר ובפיקוחן של שתי בנותיו.
ד.
בהחלטה מיום 9.12.08 לא מצא בית משפט השלום לנכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר. צוין, כי המסוכנות הנשקפת מן העורר נובעת בעיקר מבעיית האלכוהול, וכי אין עולה מן התסקיר פתרון לבעיה זו. כן נלקח בחשבון עבר פלילי, הכולל הרשעות בעבירות אלימות. בסיכומו של דבר, לא מצא בית המשפט שדי ברצונם הטוב של בני המשפחה כדי לאיין את המסוכנות.
ה.
ערר לבית המשפט המחוזי נדחה, כאמור, ביום 24.12.08 - ומטעמים דומים. צוין, כי מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת (אף שזו ביקשה כי העורר ישוחרר), גוברת בנסיבות העניין על שיקולים אחרים, לרבות מצבו הבריאותי של העורר וריחוק מקום החלופה ממקום מגוריה של המתלוננת.
ו.
בערר נטען, כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן, וכי בני משפחתו של העורר מסוגלים לספק חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו. בפרט נטען, כי עולה מהחלטת בית משפט השלום מיום 11.11.08 (בה התבקש תסקיר), שהטלת הספק בכוחה של בת העורר לפקח עליו לאורך זמן באה כיוון שבאותה עת עבדה ארבע פעמים בשבוע, אך כיום היא מובטלת, והצטרפה אליה אחותה כמפקחת נוספת (כן הצטרפו, כאמור, בעליהן). נטען, כי בתי המשפט הקודמים לא ייחסו את המשקל הראוי לשיקולים התומכים בחלופת מעצר, וביניהם הריחוק הגיאוגרפי של החלופה המוצעת, תמיכתה של המתלוננת בשחרור לחלופה ומצבו הבריאותי של העורר. באשר לעבר הפלילי נטען, כי מדובר בשתי עבירות, אשר נעברו מכבר (האחרונה בשנת 2000); הוגש נגד העורר כתב אישום בעבירה נוספת של איומים, משנת 2007, אך עומדת לו חזקת החפות. עוד נטען, כי העורר אינו מואשם בעבירות חמורות כולי האי, אלא בעבירת רשלנות ובאלימות לא חמורה (שלא נדרש בעקבותיה טיפול רפואי). לבסוף נטען, כי בית המשפט המעיט ברצונו של העורר ושל משפחתו להצליח בתהליך גמילה.
ז.
בדיון הוסיף עו"ד ורניצקי וטען, כי נוצר רושם קשה ומוגזם מן העבירות, אף שאינו מקל בהן ראש; המעשים המיוחסים לעורר חמורים ומכוערים, אך התוצאה כלפי המתלוננת - אשתו - לא היתה קשה, וגם השריפה נגרמה ברשלנות ולא במזיד. הוטעם מצבו הרפואי של העורר, וכן שבעבר לא הפר תנאים שנקבעו לו. חלופה היא לעולם דבר יחסי, אך המדובר בבית בתו בנתניה הרחוקה מבאר שבע - והמסוכנות אינה כלפי כולי עלמא אלא כלפי אשתו ואולי חמותו של העורר. בת העורר נכונה לסייע לו להיגמל. בת העורר התיצבה לכל הדיונים, והיא ואחותה לא היו מתגייסות לסייע לאב אילולא האמינו כי יוכלו לעשות כן. יש נכונות גם לאיזוק אלקטרוני.
ח.
בא כוח המדינה ציין כי עם כל רצונן הטוב של הבנות, אין לסמוך עליהן כי ימנעו פגיעה באם או בהן; העורר פועל באורח מלחיץ כלפי סובביו. וגם כשלא היה אלכוהול בבית תָקַף, כיוון שרצה באלכוהול. עוד נטען, כי אין גם בשלות לגמילה ולכן המסוכנות בעינה, ועמה חוסר שליטה – כמו בפרשת השריפה.
ט.
עיינתי בתסקירי שירות המבחן; תסקיר ראשון (מיום 27.11.08) תלה את העבירות בהתמכרות לאלכוהול, שעמה יש סיכון גבוה, אף כי נשמעו הצהרות העורר בדבר נכונות לגמילה. בתסקיר שני, מיום 7.12.08, צוין מפי אשת העורר, המתלוננת, כי העורר נוטה להתנהגות מתפרצת ובעייתית בהיותו שתוי, והוא מתקשה להיעזר בגורמים חיצוניים להיגמל; עם זאת הביעה האשה חשש למצבו הבריאותי בשל המעצר. אשר לבנות, שהופיעו לשירות המבחן עם בעליהן, הן הדגישו כי הבינו את רמת האחריות הנדרשת והצורך למנוע חזרה לשתיה, והודיעו כי בביתן אין אלכוהול. השירות התרשם כי הבנות ובעליהן מגויסים לסייע לעורר, בעיקר מתוך חמלה, וגם מודעים לאחריות – ועל כן הומלץ שחרורו לחלופה המוצעת, בבית בתו ובפיקוח הבנות. הומלץ גם על יציאות קצרות מידי יום להתאווררות בליווי המפקחות.
י.
עיינתי גם בגליון הרישום הפלילי של העורר. ב-1998 נדון למאסר 9 חודשים ומאסר על תנאי בעקבות שני תיקים מ-1997 וב-1998 של איומים ותקיפה – כנראה כלפי אמו וחמותו. בשנת 2000 נדון למאסר 18 חודשים ומאסר על תנאי בעבירות דומות. עתה תלוי ועומד נגדו, מעבר לעבירה הנוכחית, כתב אישום נוסף באיומים כלפי חמותו ואשה נוספת.
י"א.
התלבטתי בתיק זה, מחד גיסא עברו של העורר רחוק מלהיות מעודד, וראיה לכך המאסרים בפועל שריצה בעבירות כלפי רעייתו וכנראה חמותו, וכתב האישום התלוי ועומד מוסיף לכך. בתי המשפט הקודמים לא היו נכונים ליתן אמון בעורר, חרף רצונן הטוב של הבנות. מנגד, ישנן הבנות המעוניינות לשמש חלופה – חרף הפגיעה באמן, שאף היא דואגת לבריאות העורר – ושירות המבחן נטה לכיוון זה. לדידי, בסופו של יום, השאלה היא יכולתו האמיתית של העורר להפיג בהתנהגותו את הסיכון הימנו (שבא לביטוי גם כשלא היה לרשותו אלכוהול – כעולה לכאורה מכתב האישום התלוי ועומד). מכל מקום, מגע של העורר עם אלכוהול משמעו כי ניתן בידו מפתח לעבירות, ויש להבטיח לענייננו כי מגע כזה לא יהיה. זאת, כדברי התלמוד הבבלי ( עבודה זרה י"ז, א') "לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב" - "לך לך הנזיר סביב, לכרם לא תקרב", כלומר, מי שנטל עליו להתנזר מיין אל יקרב לכרם ענבים.
י"ב.
נראה לי כי בשלב זה הכף נוטה לכך על העורר להישאר במעצר – בו הוא שוהה כחודשיים. ואולם, כתום חודש נוסף - עד יום 7.2.09 - יוגש לבית משפט השלום תסקיר משלים של שירות המבחן, שידווח מפי שירות בתי הסוהר ועל פי התרשמות שירות המבחן אם העורר "יבש" מאלכוהול במעצרו. בעיני עניין זה חיוני. ככל שאכן יוברר כך, וככל שהבנות יעמדו בנכונותן, ניתן יהיה לשחרר בתנאים שפירוטם המלא ייקבע בידו בית משפט השלום, ויכללו מעצר בית מלא (בשלב ראשון ללא "הנחות אוורור") בבית הבת, פיקוח על-ידי הבנות והחתנים, הפקדה וערבויות, איזוק אלקטרוני, איסור מגע ופניה למתלוננת (אשת העורר) ולאמה, ויכולת המשטרה לבקר כדי לבדוק קיום התנאים. התנאים יכללו בנוסף התחייבות כתובה של העורר לאי שתיית אלכוהול בעוד הוא במעצר הבית, ושל הבת שבביתה יגור, שלאורך כל התקופה לא יימצא אלכוהול בבית כל עיקר (כבר הצהירה בפני שירות המבחן כי אין בביתה אלכוהול).
י"ג.
הערר מתקבל איפוא חלקית על פי האמור. אביע תקוה, כי בכל מקרה במהלך התקופה הקרובה יתקדם גם התיק העיקרי. ככל שבשלב הבא אכן יהא שחרור לחלופה, בלא שאקבע מסמרות, מוזהר העורר מראש בכל לשון של אזהרה לקיים את כל התנאים, וכמובן לא להיגרר לכל עבירת הפרה או עבירה אחרת. שירות בתי הסוהר מתבקש לודא את הטיפול הרפואי בעורר הסובל מבעיות בריאות, וכן לפקוח עין באשר לאלכוהול כאמור.
ניתנה היום, י' בטבת התשס"ט (6.1.09).
ש ו פ ט