בש"פ 1108/08 דמיטרי פיטרמן נ. מדינת ישראל

לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב אישום, בו יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, כניסה והתפרצות למקום מגורים, חטיפה לשם רצח וסחיטה וחבלה בנסיבות מחמירות. תסקיר מטעם שירות-המבחן המליץ על יישומה של חלופת מעצר, אך בית-המשפט ( כבוד השופט ג' נויטל ) לא ראה מקום להיעתר לכך והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בערר שבפני, המכוון נגד החלטת המעצר, ממקד העורר את טיעוניו במסקנותיו של שירות-המבחן. לדידו, אפילו נשקפת ממנו מידה של סיכון לציבור, הרי תרופה תימצא לדבר בהשמתו במעצר-בית, ואין החזקתו מאחורי סורג ובריח מתחייבת כלל ועיקר.

אינני רואה מקום להיעתר לבקשה. כתב-האישום מייחס לעורר שותפות פעילה במעשי אלימות מן הקשים שיש. על-פי הנטען, יחד עם חמישה מחבריו – רובם ככולם צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם – הוא שלח ידו בניסיון לסחוט את המתלונן על רקע קשר רומנטי, שהלה קיים בעבר עם נאשמת נוספת בפרשה. על-פי החשד, פרצו הששה בכוח בערבו של יום 21.10.07 לביתו של המתלונן בראשון-לציון, אילצוהו להתלוות אליהם, הכניסוהו בכוח לרכבו של העורר והסיעוהו לאזור מבודד בסמוך לקיבוץ פלמחים. לאורך כל הדרך הפליאו הששה במתלונן את מכותיהם, כיבו עליו סיגריה בוערת, איימו להורגו ואף לכרות את איבר-מינו. מעוצמת המכות איבד המתלונן מספר פעמים את הכרתו, אך התוקפים מיאנו להניח לו, שפכו מים על ראשו ומשהתעורר – הוסיפו להכותו. בסופה של מסכת ההתעללות הושלך המתלונן ברחובה של העיר ראשון-לציון, שם נמצא בידי עוברים ושבים כשהוא פצוע ומחוסר הכרה.

עיינתי בתסקיר המעצר שהונח בפני בית-משפט קמא, ובו הוטעמו הרקע המשפחתי הנורמטיבי של העורר והיעדר מעורבותו במעשים פליליים קודמים. אך גם אני, כמו השופט המלומד של הערכאה הראשונה, איני רואה בתסקיר זה בסיס לקביעתה של חלופת מעצר. חלקו הפעיל של העורר במעשה התקיפה, העובדה כי זה בוצע בחבורה ונשא אופי מאורגן יחסית, ובפרט החשש מפני הישנותה של התנהגות אלימה מצדו כלפי המתלונן – חשש עליו עמד שירות-המבחן באותו תסקיר ממש, שוב אינם מותירים מקום לספק, כי מן העורר נשקפת סכנה מהותית. תרופתה של זו היא אחת ואין בלתה – הרחקתו המוחלטת מן הציבור, באמצעות החזקתו במעצר עד תום ההליכים.

מטעם זה, אני דוחה את הערר.