פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
11096/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
מחמד קבועה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע בב"ש 21905/05 מיום 30.11.05 (השופטת מרוז)
תאריך הישיבה: כ"ט בחשון
התשס"ו (1.12.05)
בשם העורר: עו"ד דוד
ויצטום; עו"ד מסלאם אריאתה
בשם המשיבה: עו"ד אהד
גורדון
החלטה
א.בתיק זה נוצר סבך. ביום 28.11.05 החליט בית משפט השלום בבאר-שבע לעצור את העורר. לבקשת הסניגוריה ניתן עיכוב ביצוע ליומיים לשם הגשת ערר. ב-29.11.05 הוגש הערר. בית המשפט המחוזי קבע בו ביום דיון ל-7.12.05, ובלא קיום דיון החליט כי עיכוב הביצוע בטל ועל העורר לשהות במעצר. סניגורו הגיש ב-30.11.05 בקשה לדיון דחוף בערר או לעיכוב המעצר. העורר התייצב בו ביום בבית המשפט, כפי שמצהיר סניגורו. בית המשפט קבע שכבר ניתנה החלטה ביום 29.11.05 ועמה התייחסות לעיכוב הביצוע. לדברי הסניגורים, למדו על ההחלטה מיום 29.11.05 מתוך ההחלטה מה-30.11.05.
ב.לפיכך הוגש אמש ערר לבית משפט זה, בטענה כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר המעצר בטלה כיוון שניתנה בלא דיון במעמד העורר.
ג.הפרקליטות מסכימה כי היה צורך לקיים את הדיון במעמד העורר, אך סבורה כי יש לעצרו מיידית (הוא נוכח באולם), כיוון שלא התייצב להיעצר הגם שידע שעיכוב הביצוע תקף עד 30.11.05. סניגוריו מודיעים כי יעצו לו לחכות למשטרה במקום מעצר הבית בו הוא נתון בבית אחיו. כשלעצמו סבורני כי הנכון היה להנחות את העורר להתייצב למעצר, ועם זאת להגיש בקשה מיידית לדיון.
ד.נראה לי בנסיבות כי יש מקום לקיים דיון מחר, יום ו' 2.12.05, בפני שופט/ת תורן/תורנית בבית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי מתבקש לכך.
ה.עד לדיון אפשרתי לעורר, אולי לפנים משורת הדין, וזאת בשל הקושי האמור בהקשר הדיוני, בשל העצה שקיבל מסניגוריו ונוכח התייצבותו אתמול בבית המשפט המחוזי וכן היום בבית משפט זה, לשהות בבית אחיו הלילה. נאמר לעורר כי עליו לנסוע מכאן ישירות לבית אחיו ולהישאר שם עד שיקבל הודעה מסניגוריו על מועד הדיון מחר. הערבויות וההפקדות הקיימות עומדות בעינן עד להחלטה אחרת.
ניתנה היום, כ"ט במר חשון
תשס"ו (1.12.05).
ש
ו פ ט