בש"פ 1112/06 יונס אבו עסא נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) בב"ש 22081/05 מיום 31.1.06, בגדרה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 8381/05.

ב.(1) נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק ), וכן עבירות נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק, ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, איומים לפי סעיף 192 לחוק ושתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

(2) לפי המתואר באישום הראשון בכתב האישום, ביום 8.12.05 זיהו שוטרים רכב שנחזה בעיניהם כחשוד וקראו לרכב לעצור. בתגובה ירד העורר כנטען מן הרכב, שלא נהג בו; השוטרים הבחינו בקיומו של אקדח במכנסיו, וקראו לו לעצור. בתגובה שלף אקדח, שהחזיק ללא היתר, ירה בו באוויר ולעבר השוטרים, ונס מהם תוך שהוא מוציא באיומי אקדח נהג ממכוניתו ומשתמש ברכבו כדי להימלט מהשוטרים. בהמשך גם ניסה העורר – כנטען - לדרוס את אחד השוטרים ואחר כך שוב הוציא אדם ממכוניתו והשתמש ברכבו כדי להימלט. לפי האישום השני, ביום 22.12.05 ניסה העורר להימלט בריצה משוטרים שקראו לו לעצור, וכן נאבק עם אחד השוטרים עת הלה השיגו ואחז בו.

(3) עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ביום 17.1.06 החליט בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות שוד ואיומים, המיוחסות בין היתר לעורר. בהמשך הוזמן תסקיר מעצר, ובו נשללה חלופת מעצר שהוצעה (בית האב) ולא הומלץ על שחרורו של העורר. ביום 31.1.06 החליט בית המשפט קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים, נוכח מסוכנותו על פי העבירות. עוד צוין בהחלטה כי תסקיר שירות המבחן קבע, שהעורר נגרר אחר אחרים ונוטה לטשטש חלקים בעייתיים בהתנהגותו. צוין גם כי לעורר עבר פלילי, שכן נדון אך ימים ספורים לפני האירועים נשוא כתב האישום לעונש של מאסר על תנאי של שישה חודשים.

ג.(1) בערר דנא ומפי בא כוחו המלומד של העורר בדיון נטען, כי אין ראיות לכאורה נגד העורר ביחס לעבירת השוד, בהיעדר ראיות לרכיב הנדרש של כוונה מצד העורר לשלול את מכונית המתלונן שלילה של קבע. עוד נטען, כי חל כרסום ממשי בראיות לכאורה ביחס לעבירות של ירי באזור מגורים ונשיאת נשק, בשל סתירות בעדויות השוטרים בשאלה מי פתח באש ראשון – העורר או השוטרים – ובאין ממצאים פוזיטיביים לירי במקום עמידתו ובמסלול מנוסתו של העורר. עוד נטען כי העורר החזיק בידיו אך אקדח צעצוע. בנוסף נטען, כי קיים כרסום ממשי בראיות לכאורה באשר לעבירת חבלה בכוונה מחמירה, בהיעדר עדויות נוספות התומכות בעדות השוטר לגבי ניסיון הדריסה. בנוסף נטען, כי יש לבדוק חלופות מעצר שונות מן החלופה שבחן ושלל שירות המבחן, באמצעות עריכת תסקיר משלים.

(2) בא כוח המדינה טען כי האישומים מבוססים היטב ראייתית; כי המדובר באירוע אלים במיוחד, וכי המדובר במסוכנותו של אדם נטול מורא, שאך ארבעה ימים בטרם האירוע (ביום 4.12.05) נדון למאסר על תנאי, והמשיך בעבירות.

ד.עיינתי בתיק הראיות. סבורני כי צדקה השופטת בבית המשפט קמא ולא ראיתי מקום להתערבות בהחלטתה. אכן ישנם הבדלים מסוימים בגירסאות השוטרים באשר לאירוע ולירי, אך חלקם מעידים כי העורר ירה ראשון (הודעת שמואל עמית, הודעת יוגב פרץ, הודעת עמיחן אשטן, המתאר גם את הירי במבנה, לעומת עדות איציק ביטון). על פני הדברים, ספק אם המדובר באקדח צעצוע כנטען. השימוש בנשק על פי הראיות לכאורה – מגבש עילת מסוכנות בבירור. כך או אחרת, בלי ספק באירוע הקשור בנטילת רכב הטויוטה של סאמי אבו עצא על פניו, גם אם ישנה מחלוקת משפטית בשאלה אם המדובר בעבירת שוד, די באיום ובלקיחת הרכב מבעליו כתוספת לעניין המסוכנות. נסיון הדריסה של השוטר סלע שעליו מעיד לכאורה בחדות שוטר זה, מתווסף אף הוא לעילה זו. לדידי אין איפוא כל פגם בממצאי השופטת המלומדת באשר לראיות.

ה.אשר לחלופה, שירות המבחן הוא ככלל כתובת וסמן להצבעה על אפשרויות לחלופה ועל חלופה קונקרטית, מתוך גישה סוציאלית-טיפולית. במקרה דנן אין המלצה הן באשר לעורר והן באשר לחלופה. אכן, העורר איש צעיר הוא – טרם מלאו לו 19, ובגיל זה, כשהמדובר בבעלי עבר נקי, הגישה השיפוטית מבקשת לדידי לבדוק, גם בגדרי מעצר ומסוכנות, שמא היתה מעידה חד פעמית; אך העורר דנן כבר צבר הרשעה – ולא זו בלבד, אלא הורשע ממש ערב העבירות הנוכחיות. העבירות הנוכחיות המיוחסות לו, על התעוזה העבריינית שהוצגה בהן לכאורה, אומרות דרשני. בדין ביקש בית המשפט קמא תסקיר מעצר, אך גם בדין החליט, על פי הראיות והתסקיר, על מעצר. אין בכך כמובן כדי למנוע מן העורר לשוב ולפנות לבית המשפט קמא ולנסות לשכנע בחלופה ראויה, ככל שזו תימצא לו, שתוכל להציב לו גבולות אשר יתגברו על הבעיות באישיותו ובגישתו שעליהן הצביע שירות המבחן; אך לא ראיתי מקום לעת הזאת להורות על תסקיר משלים או על דיון נוסף בבית המשפט קמא. נוכח כל האמור אין בידי להיעתר לערר.