בש"פ 11135/08 נאסים צולב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 1.12.08 בב"ש 21651/08, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 8193/08.

ב.

ביום 20.8.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר וכנגד נאשם נוסף, המייחס לעורר עבירות של נשיאת נשק, פציעה בנסיבות מחמירות וחטיפה (הנאשם הנוסף הואשם גם בקשירת קשר לפשע, ובחטיפה לשם רצח תחת חטיפה סתם). כנטען בכתב האישום, קשרו הנאשמים לחטוף את המתלונן ולרצוח אותו, על רקע סכסוך נמשך בין משפחות. בעזרתו של אדם אחר, כנטען, גרמו הנאשמים למתלונן להכנס לרכבם, אך המתלונן הצליח להימלט, לאחר שנגרר בסמוך לרכב ונחבל.

ג.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצר עד תום ההליכים. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה, והוזמן תסקיר שירות המבחן למבוגרים. בתסקיר מיום 7.10.08 נמסר, כי העורר בן 25, רווק, ממשפחה בת 13 נפשות עם רקע של אלימות במשפחה; סיים 12 שנות לימוד ושירת ב"גבעתי". שירות המבחן התרשם מקושי ליישב בין התנהלות נורמטיבית לכאורה, לבין נסיבות הפרשה בה מואשם העורר, וסבר, כי העורר נעדר כלים להתמודדות במצבי משבר, ונוטה להתנהגות אימפולסיבית ואלימה. השירות התרשם מרצינותם של בני משפחתו של העורר המציעים לפקח עליו במעצר בית, אך ממודעות מצומצמת לנסיבות הפרשה. בני המשפחה סברו שהם אינם צד לסכסוך בין משפחות, אך גורמים נוספים מסרו אחרת, וביניהם המתלונן, אשר סיפר גם על חשש לחייו. בסיכומו של דבר סבר שירות המבחן, כי מדובר בסכסוך ממושך ואלים, שמשפחת העורר היא כעת חלק ממנו, וכי לא מתקיים הליך "סולחה"; וכי על כן, חלופת מעצר לא תוכל לנטרל את הסיכון הטמון בעורר.

ד.

בתסקיר משלים מיום 13.11.08 נמסר, כי הסכסוך נמשך, וכי אין נסיונות של ממש לפתור אותו. נבחנו שני מפקחים נוספים: לגבי אחד מהם, "רחוק משפחה", נמסר על מודעות נמוכה לדפוסי ההתנהגות הבעייתיים בהם מדובר, והבעת נכונות חלקית לפיקוח. לגבי מפקח מוצע אחר – שייח' – נמסר, כי מדובר באדם בן 84, אב ל-36 ילדים, בעל היכרות חלקית בלבד עם מאפייני אישיותו של העורר ועם הסיכונים הכרוכים בסיטואציה, ומצוי בקרבה גיאוגרפית למקום ביצוע העבירות. על כן נמנע שירות המבחן שנית מהמלצה על שחרור לחלופה.

ה.

בהחלטה מיום 1.12.08 הביא בית המשפט בחשבון את התסקירים האמורים, וכן תצהיר שהגיש השייח', המפקח המוצע. נקבע, כי מדובר במעשה חמור, וכי מעורבותם של הנאשמים (לרבות העורר) אינה שולית; וכי בנסיבות, אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות.

ו.

בערר נטען, כי אף שהעורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, הוא "כופר באחריותו למעשים המיוחסים לו", וטוען שתחילת מעורבותו ברגע החטיפה; על כן נטען לפער משמעותי באחריותם של העורר ושל הנאשם הנוסף, ונטען כי משום כך (וכן עקב שיתוף הפעולה של העורר עם חוקריו) יש לייחס לעורר מסוכנות פחותה. עוד נטען, כי אף שהעורר נחשב כעת לחלק מן הסכסוך, לפי מנהגי העדה הבדואית, אין לעורר עצמו רצון להשתתף בו, או לפגוע במתלונן. לבסוף נטען, כי לא ניתן בבית המשפט קמא משקל מספק לנסיבותיו האישיות של העורר, ובפרט עברו הנקי, שירותו הצבאי וגילו הצעיר.

ז.

בדיון עידכן עו"ד סודרי כי המתלונן כבר העיד בבית המשפט (6.1.09), והוא סירב לחשוף את זהותו של פלוני, עד ראיה לאירוע, שכנראה ירה על הרכב בו היו המעורבים בשעת מעשה. עוד טען, כי המחלוקת מצומצמת לשאלה אם נטל העורר חלק פעיל בעבירות; התשתית הראייתית נשענת על עדות יחידה של המתלונן. בשונה ממה שהתרשם בית המשפט המחוזי, נטען כי חלקו של העורר היה קטן - הוא לא נטל חלק בתכנון, לא ידע על הכוונה לחטוף, והמיוחס לו הוא השתתפות במאבק ברכב. ועוד, מרגע מעצרו שיתף העורר פעולה, גולל את חלקו וחלקם של אחרים. לעורר עבר נקי; באשר לתסקיר ניכרת - כך נטען - טעותו של שירות המבחן, בכך שהיעדר המלצה בא בשל אי הודאתו של העורר ואי נטילת אחריות; לא ניתנה הדעת גם על ידי בית המשפט קמא, לתפיסה המנהגית של העורר שלפיה ברגע שאדם מתערב בסכסוך, הוא הופך חלק הימנו, ואזי מחייבים מנהגי העדה להתדיין במשפט בדוי. כנטען, אין לראות את העורר כמי ששם למטרה לפגוע במתלונן. העובדה שהמתלונן כבר העיד מאיינת חשש להשפעה ולשיבוש; ניתן לשחרר איפוא את העורר לחלופת מעצר. נאמר עוד, כי המשפט מתקדם כיוון שההגנה סייעה לכך על-ידי הימנעות מחקירות מיותרות.

ח.

באת כוח המדינה ציינה כי היתה הסכמה לראיות לכאורה ולעילת מעצר, התסקירים שניתנו - שניים במספר - מציינים מסוכנות וחשש להישנות עבירות בשל הסכסוך, שהוא חי וקיים, ועל כן לא הומלץ על שחרור; יש צורך בסיבות חריגות לסטות מהמלצה שלילית של השירות. אכן, העורר לא היה שותף לתכנון העבירות ולכוונות מתחילה, אך כשהבין נטל חלק פעיל אל מול המתלונן וגם ברח עם השותפים האחרים; מרגע שהחלה מעורבותו לא היתה זו איפוא מעורבות שולית. נמסר כי לעורר עבר פלילי מסוים, הרשעה קודמת בתיק אלימות במשפחה, והוא נדון למאסר על תנאי; שמיעת המשפט הנוכחי עומדת להסתיים ב-25.1.09, לאחר שנשמעו עדי התביעה למעט שניים, וביום הנותר יישמעו גם ראיות ההגנה. אשר לעדות המתלונן, העובדה שמישהו ירה מבחוץ, כנאמר, לא תשנה לגבי מעורבות העורר; ועוד, העורר אמנם, כך נמסר, שיתף פעולה לגבי הפללת האחרים – אך תוך המעטת חלקו שלו; תגובתו הראשונה עם מעצרו היתה, כי היה טרמפיסט (לשיטת העורר היתה זו אמירה ראשונית באותו שלב בהתחשב הנפשות הפועלות מסביב).

ט.

לאחר העיון לא ראיתי להיעתר לערר. בראש וראשונה נובע הדבר מן העולה מן התסקירים, המשתלב - למרבה הצער - עם מצב הנראה עדיין כנפיץ בעליל בין המשפחות הניצות, אשר הסכסוך ביניהן גבה בהן קרבנות דמים לא מעטים (ראו גם עדות המתלונן). על פי התסקיר, המתלונן חושש לחייו ואינו יוצא ממתחם שבט נייטרלי שבו הוא מצוי, וגם מבלי שנוכל להעריך במדויק מה מעמדו של העורר במסגרת המורכבת והאלימה של הסכסוך החמור שטרם יושב, ואף אם נניח כי אינו עומד כשלעצמו במוקד הסכסוך, הוא חלק הימנו; נותן החסות למתלונן ציין באוזני שירות המבחן כי השטח אינו רגוע והוא חושש לחיי המתלונן, במיוחד בהיעדר התקדמות באשר לסולחה. התסקיר האחרון הוא מ-13.11.08, אך לא שמענו כי בחודשיים שחלפו חל שינוי באמור בו. בנוסף, לעורר היו גם בעת שירותו, כעולה מן התסקיר מ-7.10.08, מעידות של משחקים בנשק שכללו מאסר, ונוסף לכך התיק הנזכר הקשור באלימות במשפחה. בסופו של יום המדובר בתיק הנוכחי בפרשה חמורה, גם אם העורר לא היה ממתכנניה, והיא בעלת פוטנציאל (חלילה) להמשך; והמשפט קרב לסיומו, ככל הנראה, מכל מקום כך יש לקוות. בשקלול איני רואה איפוא מקום לשחרור בערובה לעת הזאת, מבלי שכמובן נעולה הדלת לעיון מחדש, אם יתמשכו ההליכים מעבר לצפוי או נוכח התפתחויות אחרות.

י.

איני נעתר איפוא לערר.