בש"פ 11141/03 ראשון קורלקר נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש לבית משפט השלום באשקלון, כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ואיומים כלפי המתלוננת, מי שהיתה חברתו משך 10 חודשים והתגוררה עמו עד סמוך לפני הגשת האישום. בית משפט השלום (השופטת ד' כהן ) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בציינו כי מסוכנותו של העורר עולה מהמעשים עצמם, מהתבטאויותיו הקשות, מאיומיו ומהודאתו כי אינו שולט במעשיו. בית המשפט עמד בפירוט על יחסו של העורר למתלוננת, יחס המאופיין באובססיביות ובאובדן שליטה עצמית. עוד הביא בית המשפט בחשבון כי לחובת העורר הרשעה בגין עבירת איומים ותקיפה בתנאים מחמירים. בית המשפט ציין כי על אף הצבעת תסקיר המעצר של שירות המבחן על חלופה הנראית לשירות המבחן מתאימה, אין הוא מוכן לסמוך על החלופה המוצעת נוכח מסוכנותו הרבה של העורר.

בית המשפט המחוזי (השופט י' אלון ) דחה ערר על החלטה זו בציינו כי "בדין קבעה השופטת קמא, כי נוכח המעשים המיוחסים לו ועוצמתם הנובעת מחומר החקירה הלכאורי, עולה מסוכנותו של העורר למתלוננת לרמה גבוהה ביותר". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי אין בדרך של חלופה כדי להשיג את מטרת המעצר, להגן על חרותה ושלומה של המתלוננת מפני העורר. כן ציין שגם אם אין ספק בהתרשמות שירות המבחן מדמותו החיובית של דודו של העורר ומשפחתו המוכנים שביתם ישמש לעורר חלופת מעצר, אין להסתפק בחלופה כאמור.

על ההחלטה האמורה הוגש הערר שבפניי.

בחנתי את שתי ההחלטות המפורטות שניתנו בעניינו של העורר ולא מצאתי יסוד להתערב בהן. לעורר מיוחסים בכתב האישום מעשי אלימות קשים כנגד המתלוננת וזאת במספר הזדמנויות. בין היתר, יוחסו לו סטירות, משיכת שיער גרימת חבלות וכריכת כבל חשמלי על צווארה של המתלוננת תוך אמירה שהיא "לא רוצה למות". בין איומיו מייחס כתב האישום לעורר את הדברים הבאים: "חכי עוד תשלמי על כל הרע שעשית לי... הדם שלך יישפך ואני ארשום לכל העולם בדם שלך את מה שעשית לי".

נוכח המעשים שבהם הואשם העורר, בהעדר מחלוקת על קיום ראיות לכאורה ובשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר, צדקו הערכאות שדנו בעניינו בקבען כי אין למצוא חלופת מעצר הולמת שיהיה בה כדי להשיג את מטרת המעצר.

הערר נדחה.