בש"פ 11144/02 ראאד זיתאווי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים- מפי השופטת מ' שידלובסקי-אור – בב"ש 1752/02, מיום 11.9.02, ובב"ש (בקשה לעיון מחדש) 1936/02, מיום 19.11.02, שתיהן בת.פ.ח 5063/02.

1.העורר הינו תושב בית צפפא שכנגדו הוגש ביום 21.10.02 כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים נפרדים, ביצוע עבירות של ריגול ושל קשר לביצוע פשע. על-פי האישום הראשון, במהלך שנת 95' הזמין מוהנד שעלאן, תושב הרשות הפלסטינית, ששימש כקצין ומפעיל סוכנים במסגרת ארגון הביטחון המסכל הפלסטיני, את העורר לפגישת היכרות במשרדי הארגון בבית לחם. בפגישה סוכם כי העורר יפעל לאיסוף מידע הנוגע לתושבי בית צפפא, לרבות פרטים על משתפי פעולה עם ישראל וימסור את המידע לידי מוהנד שעלאן. בהתאם לסיכום זה, אסף העורר את המידע המבוקש לגבי מספר תושבי בית צפפא ולגבי חלקם אף העביר למוהנד מידע בדבר היותם חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל. את המידע שאסף העביר העורר למפעילו, באופן שיטתי, בפגישות רבות ובשיחות טלפון שקיים עמו משנת 95' ועד חודש מאי 02'.

2.על-פי האישום השני, היה העורר, במהלך שנת 99', חבר של צעירה ישראלית שעמדה לפני גיוסה לצה"ל. בהתאם לדרישת מוהנד, העביר לו העורר את פרטיהן האישיים של הצעירה וחברותיה, בשעה שאלה שירתו כחיילות או עמדו לפני גיוס לצבא. כתב האישום מייחס לעורר מסירתו של מידע כאמור, בידיעה כי מידע זה נדרש ממנו על-ידי מוהנד במסגרת תפקידו בביטחון המסכל הפלסטיני ומתוך כוונה לבחון אפשרויות גיוסן והפעלתן של הצעירות כמקורות מידע. בחודש מרץ 99' נתבקש העורר על-ידי מוהנד להביא עמו לפגישה במסעדה ברמאללה את חברתו וצעירות נוספות שכולן עמדו לפני גיוסן לצה"ל. העורר נענה לבקשת מוהנד והזמין את חברתו ושתיים מחברותיה לבוא עמו לפגישה במסעדה ברמאללה באמתלה של אירוע חברתי. הבחורות נענו להזמנה וביום 26.3.99 הסיען העורר במכוניתו למסעדת חזמא ברמאללה. במסעדה נפגשו הבחורות עם מוהנד ועם אברהים ג'בארה, אף הוא בעל תפקיד במודיעין המסכל. כן נכח במקום חברו של העורר ששימש, אף הוא, מקור להשגת מידע בישראל. במעשים אלה, כך נטען בכתב האישום, קשר העורר קשר עם אדם למסור ידיעות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ואף אסף, הכין ומסר ידיעות מעין אלה בפועל.

3.במקביל להגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו בב"ש 1752/02, מיום 11.9.02, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של העורר כי אין תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר. בית המשפט הוסיף כי העבירות בהן מואשם העורר מקימות נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא הופרכה כך שאין לשחררו לחלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.לאחר זמן מה, הגישה באת-כוח העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו. נטען כי חלו שינויים מהותיים המצדיקים שינוי ההחלטה ושחרורו של העורר לחלופת מעצר. באת-כוח העורר הצביעה על שתי עובדות חדשות. האחת, למשפט צורף נאשם נוסף, דבר אשר עשוי להביא להתארכות ההליך הפלילי. העובדה האחרת היא מעצרו של קצין הביטחון המסכל, מוהנד שעלאן, אשר מחקירתו עלו נסיבות חדשות המאירות את הפרשה באור חדש.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר בנימוק כי לא השתכנע שנתגלו עובדות חדשות. בית המשפט קבע כי המידע שנמסר על-ידי קצין הביטחון המסכל בחקירתו אינו אמין. באשר לטענה בדבר התארכותם של ההליכים כנגד העורר סבר בית המשפט, כי גם אם יש ממש בחשש זה הרי האינטרס להגנת שלום הציבור מונע את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

6.הערר שלפניי מכוון כנגד שתי ההחלטות הנזכרות של בית המשפט המחוזי. בערר נטען כי עבירת הריגול המיוחסת לעורר אינה בדרגת חומרה גבוהה. כן נטען כי איש הקשר המתואר במסמכי הביטחון המסכל שנתפסו אינו העורר אלא אדם אחר. בנסיבות אלה ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

7.בדיון שבפניי שבה וטענה באת-כוח העורר כי מאז מעצרו של העורר חל כרסום בחומר הראיות נגדו, בעיקר בשל ממצאים שנחשפו בחקירתו של קצין הביטחון המסכל מוהנד שעלאן. לטענתה, בחקירתו של מוהנד הובהר כי לא הועבר לידיעתו שום מידע מסווג וכי הידיעות שליקט היו בגדר רכילות, ותו לא. גם הפגישה ברמאללה בה נכחו, בין היתר, העורר, מוהנד והבחורות היהודיות הייתה אירוע חברתי חד-פעמי. זאת ועוד, מוהנד, עצמו, טען בחקירתו כי בדה חלק מן הדברים שיוחסו לו, לרבות את הכוונה לגייס ולהפעיל את הבחורות במסגרת ארגון הביטחון המסכל, וזאת במטרה להרשים את הממונים עליו. באת-כוח העורר הוסיפה וטענה כי לא ניתן ליישב את הסתירה בין טענת מסוכנותו של העורר, בגינה דרשה המדינה את מעצרו, ובין התהלכותו של ג'יבריל רג'וב - ראש מנגנון הביטחון המסכל שהפעיל את העורר - חופשי בתוככי גבולות ישראל. לפיכך, לאור האמור, סבורה באת-כוח העורר כי אין כל חשש שהעורר יימלט מאימת הדין ומבקשת את שחרורו לאחת משלוש חלופות המעצר המוצעות.

8.לעומתה, באת-כוח המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בציינה כי יש ראיות לכאורה לכך שהעורר העביר למוהנד מידע רגיש ובכלל זה חשדות בדבר שיתוף פעולה של מספר תושבים מבית צפפא עם שירות הביטחון הכללי. כן נטען שאין לייחס כל חשיבות לאופיו ולחשיבותו של המידע המודיעיני שהועבר למוהנד הלכה למעשה, אלא לפוטנציאל הנזק שגלום בהעברת המידע. כן הובע חשש כי העורר ינצל את שחרורו לחלופת מעצר לשם הימלטות לשטחי הרשות הפלסטינית.

9.לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טיעוניהם של בעלי-הדין, הגעתי למסקנה כי דינו של ערר זה להידחות. לא השתכנעתי כי תוצאות חקירתו של מוהנד שעלאן מכרסמים בחומר הראיות לכאורה עליו מושתת כתב האישום כנגד העורר. יצויין כי תשובותיו של העורר, לשאלות המשטרה ושרות הביטחון הכללי, לא היו עקביות וחלו בהם שינויים מעת לעת. סבורני כי יש בחומר תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו.

10.באשר לשחרורו של העורר לחלופת מעצר יש לזכור כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית. לדעתי, מסוכנות זו לא הופרכה על-ידי העורר. מכאן, שאינני רואה מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי.

אי לכך הערר נדחה.