בש"פ 1117/00 אבישי ביטון נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום מייחס לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן על שביום 16.11.99, אחר חצות, סחר בסם מסוכן יחד עם אחרים ומכר למעלה משלושה גרם קוקאין לאחר.

העורר הובא לדין יחד עם שני שותפיו לכתב האישום בבית משפט השלום בבאר-שבע ובית המשפט נענה לבקשת המדינה והורה על מעצרו ועל מעצר האחרים עד תום משפטם. בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשמים וכי אין מקום לסטות מההלכה הפסוקה שלפיה אחת דינם של סוחרי הסמים להיעצר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת דברת). בית המשפט המחוזי דחה את הערר לאחר שמצא אף הוא כי קיימות לכאורה ראיות המלמדות על אשמתו של העורר ולאחר שהביא בחשבון את הרשעותיו הקודמות, את העובדה שהוא נמנע מלהתייצב לדיונים במשפט אחר, ובאין חלופה מתאימה למעצרו. כנגד החלטה זו מופנה הערר. עיקר טענתו של העורר היא כי אין די בראיות שהתביעה סומכת עליהן כדי ללמד על אשמתו, כי אין לסמוך על עד התביעה שרכש מן העורר את הסם, בהיותו סוכן סמוי של המשטרה הזוכה לטובות הנאה בשל פועלו. העורר מלין גם על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לבחור בחלופה אחרת למעצר.

2.דין הערר להידחות. מן הראיות המצויות בתיק המשטרה עולה לכאורה כי בין סוכן המשטרה לבין העורר נתקיימו קשרים קודמים שעניינם סחר בסמים מסוכנים. בפגישה שבין העורר לבין הסוכן, ביום שבו נעברה העבירה נשוא האישום, בא הראשון אל האחרון לפרוע חוב כספי. באותו מעמד הוא מזמין, על-פי עדותו, סם מסוכן מן העורר וזה מבטיח לו לבוא אליו לביתו עוד באותו ערב. ואכן העורר ואדם אחר באים לבית הסוכן ומנהלים איתו משא-ומתן. הם שבים אל הסוכן ומשלימים את העסקה, נוסעים ברכבם למרחק לא רב וחוזרים לבית הסוכן.

בשלב זה, אדם שלישי המצוי ברכב מושיט לסוכן, מבעד לחלון הרכב, את הסם המסוכן. הסוכן מעיד כי גם בשלב זה מצוי העורר ברכב.

בא-כוחו של העורר נתלה בדברים אלה של הסוכן ומוצא שאין הם זהים לרשום בדו"ח שהגיש השוטר שהפעיל אותו. בדו"ח שבו מציין השוטר דברים ששמע מפי הסוכן לא כלולה העובדה, שבעת שנמסר הסם המסוכן בפועל לידי הסוכן, ישב במכונית גם העורר. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשוני זה שבין הרשום בדו"ח לבין הכתוב בעדותו של הסוכן, אך מצא שאין בה כדי "לכרסם" בתשתית הראייתית העומדת לחובת העורר. ואכן, בעניינו של העורר עומדת עדותו של הסוכן המספר, בין השאר, כי בעת שהעורר, יחד עם אחרים, הגיעו אליו לראשונה בערב בו הבטיחו לספק לו סמים מסוכנים התעורר ויכוח בשאלה שליחו של מי יהיה הסוכן לצורך מכירת הסמים - של העורר או של אחד ממרעיו. בסופו של דבר הוסכם כי הסוכן יפעל עבור העורר ועבור אחד משותפיו כאחד. כאמור, מעיד הסוכן כי בכל שלבי ביצוע העסקה במועד העבירה היה העורר נוכח. השוטר שהפעיל את הסוכן מדווח כי הסוכן סיפר לו על נוכחות העורר בכל השלבים אך מזכיר רק את אחד משותפיו של העורר כמי שנתן בידיו בפועל את הסם בסופה של עסקה. בא-כוח המדינה סבור כי בכל מקרה ראוי להעדיף את עדותו המפורטת של הסוכן עצמו ולא את סיכום הדברים שרשם השוטר בעקבות השיחה ביניהם. מכל מקום, די במוערבותו של העורר בכל שלבי העסקה ובעדותו בדבר הקשר העסקי הכולל בינו לבין הסוכן כדי ללמד לכאורה על אשמתו. עיון בחומר הראיות מלמד כי קיימת תשתית עובדתית שיש בה פוטנציאל ראייתי להוכחת אשמתו של העורר. העבירה המיוחסת לו, של סחר בסמים מסוכנים, מקימה חזקת מסוכנות וברגיל אין לשחרר מי שמואשם בעבירה שכזו בטרם משפט.

לעורר הרשעות קודמות בעבירות רכוש ובעבירות על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש). לחובתו גם הרשעות בעבירות הנגועות באלימות. מאסר מותנה התלוי ועומד נגדו לא הרתיע אותו מלשוב לסורו. עניינו נבחן בבית משפט השלום, ונבחן מחדש בבית המשפט המחוזי, וגם היום לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתם.

הערר נדחה.