בש"פ 11172/07 מאהר אלמראענה נ. מדינת ישראל

בשולי החלטתי בבש"פ 11172/07 אבקש לומר מלים אחדות באשר לכך ששופט בית משפט השלום בחדרה דן בתיק המעצר, הגם שהתיק העיקרי יישמע אף הוא על ידיו. אכן, צוין בפרוטוקול מיום 18.12.07 כי "לאחר שבית המשפט הודיע לנו שהתיק העיקרי קבוע לשמיעה בפניו, אנו מודיעים שאין לנו התנגדות שגם תיק הב"ש יישמע בפני אותו מותב, בהיעדרו של כב' השופט שרעבי שדן בתיק הב"ש מלכתחילה". לכן אין לבוא במקרה דנא בטרוניה עם בית המשפט במישור הגילוי הנאות, הסכמת הצדדים והפורמליות המשפטית. ואולם, לא למותר להזכיר כי "ככלל אין זה ראוי – אם כי לאו דווקא פסול הדבר בהכרח – כי השופט הדן בעניינו של הנאשם בבקשה למעצרו של הנאשם, יישב גם בדין באשמתו של הנאשם לגופה", זאת אף כי אין מדובר בפסלות אוטומטית, והמבחן הוא החשש המעשי למשוא פנים, בעקבות חשיפה לחומר (ראו גם שלגי-כהן, סדר הדין הפלילי , מה' 2, 2000, 349-348); י' מרזל, דיני פסלות שופט , 269-270 והאסמכתאות דשם). זה לא כבר פסלו עצמם שני שופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מישיבה בהרכב הדן בתיק שבו דנו שניהם בנפרד בשלבים המקדמיים בחומר חקירה ובמעצר. בנידון דידן אין המדובר בחשש למשוא פנים, בודאי משהיתה הסכמה ומשלא הוצג חומר הראיות בפני בית המשפט; ואולם, עצם ההסכמה לראיות לכאורה עלול להקשות, למצער למראית העין, אם יבחר העורר לטעון לחפותו במשפט גופו. אכן בימים אלה, שעה שמתפרסמות החלטות המעצרים באתר בית המשפט ובמאגרי המידע, קושי זה רובץ לפתח תדיר, אך בכל זאת אין הדבר זהה. אמנם בית משפט זה הקל בשמיעת תיקי מעצר על-ידי שופט התיק העיקרי כשהמדובר בערי שדה (ראו מרזל שם , עמ' 269 ה"ש 287 ועמ' 276 ה"ש 226; ראו גם ע"פ 950/85 רובין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 82 (הנשיא שמגר); ע"פ 3567/00 נתן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (הנשיא ברק)). ואולם, הדעת נותנת כי נתכוונו למקומות שבהם מספר השופטים מצומצם ביותר; אך בבית משפט השלום בחדרה ישנם (על פי אתר בתי המשפט) כמניין שופטים, ובמקרה של העדרות שופט המעצרים עדיף בכגון דא כי ידון בתיק המעצר שופט שלא ישב בהליך העיקרי (הפרטים לעניין הספציפי אינם מוכרים לי). ושוב, כל האמור אינו בא להטיל דופי בהחלטה בתיק דנא; אך יש לקוות כי כגון דא נעשה רק במקרים חריגים. החלטה זו ניתנה בנפרד מטעמי נקיון הדעת, כיוון שבהחלטה בדבר המעצר ישנה התיחסות ספציפית לראיות.