בש"פ 11175/02 מעאד פאהום נ. מדינת ישראל

1.לפני עררים על החלטותיו

של בית המשפט המחוזי בנצרת: עררו של מעאד פאהום (להלן: העורר 1 ) מופנה כלפי החלטותיו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' אמינוף), האחת מיום 12.12.02 בב"ש 3255/02 ולפיה הוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, והשנייה מיום 24.12.02 בב"ש 343/02 בה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר. עררו של מען פאהום (להלן: העורר 2 ) מופנה כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ) מיום 23.12.02 בב"ש 3431/02 לפיה הוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במהלך הדיון נעניתי לבקשת העוררים והחלטתי כי ערריהם ידונו במאוחד.

2.כנגד העוררים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת. עפ"י העובדות המתוארות בכתב האישום, בתאריך 3.11.02 בשעות הערב סעדו עפיף בסול (להלן: המתלונן ) ובן דודו במרפסת מסעדה בנצרת עילית. העוררים, ששהו בתוך המסעדה, הצטרפו לשולחנם של המתלונן ובן דודו. בין היושבים התנהלה שיחה שבמסגרתה התגלע ויכוח מילולי שהוביל לתגרה. במהלך התגרה הכו הניצים זה את זה, כשהם גורמים נזק לריהוט השייך למסעדה, ופוצעים את בעליה שניסה להפריד ביניהם. בתום חילופי המהלומות פנו העוררים לרכבם והמתלונן פנה אף הוא לרכבו. המתלונן החל בנסיעה קדימה, והתנגש בחלקו האחורי של רכבם של העוררים. או אז ניגשו העוררים אל המתלונן, שלפו אותו מרכבו, והלמו בו בחוזקה בכל חלקי גופו עד זוב דם. למתלונן נגרמו שברים בצלעותיו, וחתכים בראשו, בצווארו, ובאברים נוספים. באותו ערב הגיעו שוטרים לביתם של המתלוננים על מנת לחוקרם, ולמחרת הוצא נגדם צו מעצר. העוררים ידעו כי הם דרושים לחקירה, אך למרות זאת עורר 1 התייצב במשטרה רק כעבור עשרה ימים, ואילו עורר 2 לא התייצב במשטרה כלל ונעצר רק בבדיקת רישיונות שגרתית כעבור למעלה מחודש. לעוררים מיוחסות עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, ותגרה.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשות למעצר עד תום ההליכים. הדיון לגבי העורר 1 התקיים ביום 5.12.02, וביום 12.12.02 החליט בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו סקר בית המשפט המחוזי את ההודעות השונות שניתנו במשטרה לגבי האירוע, ובהן הודעת המתלונן, הודעת סועד נוסף שנכח במסעדה, הודעת בני הזוג בעלי המסעדה, הודעת בן דודו של המתלונן, והודעת העורר 1 עצמו. בית המשפט הסיק כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר 1 ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, וציין כי בשל אופיין של העבירות קמה חזקת מסוכנות סטאטוטורית שלא הופרכה. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות המקרה שבהן עורר 1 לא התייצב במועד לחקירה במשטרה, קיים גם חשש להימלטות מאימת הדין ולשיבוש הליכי משפט המהווה עילה למעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו-1996. העובדה שהעורר 2 טרם נעצר (כפי שהיה המצב בעת כתיבת ההחלטה) מחזקת את החששות הללו. בית המשפט אף שלל את האפשרות לשחרורו של העורר 1 לחלופת מעצר, וזאת בשל אופי העבירות, עברו הפלילי של העורר, והחששות מפני הימלטות ושיבוש.

4.בו ביום הגישו באי כוחו של העורר 1 בקשה לעיון חוזר, וזאת בשל מעצרו של העורר 2. ביום 24.12.02 דחה בית המשפט את הבקשה, וזאת לדבריו משום שהתחמקותו של העורר 2 ממעצר והגברת החשש לשיבוש הליכי משפט הנובעת ממנה הייתה רק אחת העילות למעצרו את העורר 1, אך לא העילה היחידה.

5.אשר לעורר 2, הרי שהוא נעצר, כאמור, ביום 10.12.02 וביום 23.12.02 החליט בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו סקר בית המשפט את ההודעות השונות שניתנו במשטרה לגבי האירוע (שהוזכרו לעיל) ומחליט כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר 2 ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט עומד על אופיין האלים של העבירות, על חזקת המסוכנות שלא הופרכה, ועל קיומה של עילת מעצר בשל החשש מהימלטות מאימת הדין ומשיבוש הליכי משפט כפי שבאו לידי ביטוי בהיעלמותו של העורר. בית המשפט פסל את חלופת המעצר שהוצעה ולפיה ישהה העורר 2 בביתו של אביו. זאת הן בשל אופי העבירה, והן משום שבמהלך הודעתו במשטרה ציין העורר 2 כי אינו נשמע לאביו.

6.כאמור, על החלטות אלה מוגשים העררים שבפני. העוררים טוענים כי לא קיימות ראיות לכאורה לכך שביצעו את המיוחס להם בכתב האישום, וזאת נוכח סתירות מהותיות בהודעות השונות שניתנו במשטרה, ונוכח הודעותיהם של עדי ראייה שלא היו מעורבים בפרשה באופן ישיר. כך מציינים העוררים את הודעותיהם של בעלי המסעדה אשר מספרים כי המתלונן ובן דודו היו שיכורים כלוט בעת האירוע, וכי המתלונן הוא שקרא לעוררים לבוא אל שולחנו. האישה מציינת כי במהלך חילופי הדברים קם אחד מן העוררים ושאל את המתלונן מספר פעמים "למה ככה". היא מוסיפה כי לאחר התגרה המתלונן "נהג בטירוף" לכיוון רכבם של העוררים "ונכנס בהם ברכב שלהם מאחורה כשהוא הדביק אותם לתוך הקיר". סועד במסעדה הדגיש את שכרותו של המתלונן ואת העובדה שהוא "אמר להם [לעוררים] דברים לא יפים". הוא מספר כי ראה אותו "תופס אחד מהם [מהעוררים] בידיו ומושך אותו ודוחף אותו ואז התחיל מכות אגרופים וסתירות משני הכיוונים". גם הוא מציין כי המתלונן התנגש בכוונה ובמהירות גבוהה ברכבם של העוררים. כאמור, גרסתו של המתלונן עומדת בסתירה לגרסאות עדי הראייה לאירוע במספר פרטים מהותיים: כך, לדוגמה, הוא מספר כי העוררים הם אלה שניגשו לשולחנו ביוזמתם בעוד שעדי הראייה מעידים כי הוא זה שקרא להם. הוא אינו מספר על התנגשותו המכוונת ברכבם של העוררים, אלא רק בהודעתו השנייה שניתנה תחת אזהרה. הוא מספר שנלקח מהמקום באמבולנס לבית החולים, בעוד שמהודעות אחרות עולה שהגיע לשם במכוניתו הפרטית. בעיות נוספות קיימות בגרסתו של בן הדוד. לדברי העוררים, המתלונן בשכרותו הוא שיזם את האירוע, ואף ליבה אותו שוב בהתנגשותו ברכבם של העוררים.

עוד טוענים העוררים כי לא קמה חזקת מסוכנות, וזאת משום שהתרומה העיקרית לאופיו האלים של האירוע נעשתה בידי המתלונן. אשר לחשש משיבוש הליכי משפט טוענים העוררים כי אין בחומר הראיות דבר המבסס את הטענה לפיה במהלך הימים שבהם לא התייצבו במשטרה ביצעו פעולות שנועדו לשבש הליכי משפט. העורר 1 מוסיף כי מעצרו של העורר 2 מפחית עוד יותר את החשש מתיאום גרסאות, במידה שהוא קיים, ולאור דברי בית המשפט המחוזי עצמו היה מקום להיעתר לבקשתו לעיון חוזר ולשחררו. העוררים טוענים גם כי בית המשפט דחה את חלופת המעצר שהוצעה בלא שדן בה לעומק.

7.בדיון לפני חזרו באי כוח העוררים על טענותיהם, והציעו כי העוררים ישוחררו בתנאים מגבילים של "מעצר בית מלא" בבית הוריהם, תוך הפקדת ערבות כספית שתבטיח את התייצבותם למשפט, וערבות צד שלישי. בא הכוח המדינה ציין כי אין חולק על כך שהעוררים הכו את המתלונן. הוא הוסיף כי המדובר באנשים בעלי עבר פלילי, כולל עבירות אלימות, ובנסיבות אלה יש לחשוש ממסוכנותם. גם אי התייצבותם לחקירה מורה כי לא ניתן לשחררם לחלופת מעצר שתבטיח את המשך ניהולו התקין של המשפט.

8.לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות המצוי בתיק ושמעתי את טיעוניהם של בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי יש מקום לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. לפי הודעותיהם של עדים שהיו נוכחים במקום האירוע, היוזמה לתגרה לא באה מצד העוררים אלא דווקא מצדו של המתלונן. כן עולה מהודעות אלה, כי מעשי האלימות שפגעו במתלונן בשלב השני של התגרה באו בעקבות "פעולת הנגיחה" שביצע המתלונן באמצעות רכבו ברכבם של העוררים שעה שהם ישבו בתוכו. כן התברר שעל אף הרשעותיהם הקודמות של העוררים, עברם הפלילי אינו מכביד. אמנם, העורר 2 לא התייצב בתחנת המשטרה, אך סבור אני כי ניתן להבטיח את התייצבותו באמצעות תנאי ערבות מתאימים.

אי לכך אני מורה על החזרת הדיון בנוגע לשני העוררים לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר ישחרר אותם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים שישיגו את מטרת המעצר לשביעות רצונו של בית המשפט המחוזי. העוררים ישארו במעצר עד לשחרורם לחלופת מעצר על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.