פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בירושלים
בש"פ
11176/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על ההחלטה של בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 27.11.05 בב"ש 198/05 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' סולברג
תאריך הישיבה:
י"א בכסלו התשס"ו (12.12.2005)
בשם העורר:
עו"ד דיבה מדחת
בשם המשיבה:
עו"ד אהד גורדון
החלטה
בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נ' סולברג ) מיום 27.11.05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
נגד העורר, קטין בן שש עשרה, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. משפחתו של העורר שרויה בסכסוך עם משפחתו של המתלונן. על פי עובדות כתב האישום, הבחין העורר ברכב מיצובישי הרודף אחר רכב פיאט הנהוג בידי אחיו בתחומי שכונתו. משעצרו כלי הרכב החלו חילופי דברים בין נהג המיצובישי, הוא המתלונן, לבין יושבי הפיאט. אז רץ העורר לעבר המתלונן ודקר אותו בחפץ חד בצווארו. כתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך אשר חייב את אשפוזו למשך יומיים.
יחד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. במסגרת הדיון בבקשה הוגש תסקיר מעצר בו המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית בתנאים מגבילים ולאפשר לו לחזור לבית הספר. ביום 27.11.05 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה, בקובעו כי מעשיו של העורר מעידים על מסוכנות ממשית. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון בהחלטתו כי משפטו של העורר עתיד להסתיים בהקדם, וקבע כי אם יתמשך המשפט מעבר לצפוי, יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו. מכאן הערר שבפניי.
בעררו טוען בא-כוח העורר כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי לגילו הצעיר של העורר ולעובדה שהוא נעדר עבר פלילי. כן ביקש להביא בחשבון את הליכי ה"סולחה" הנערכים בין משפחת העורר לבין משפחת המתלונן. לטענת בא-כוח העורר, היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את המלצת שירות המבחן בדבר שחרור העורר למעצר בית בבית הוריו. בא-כוח המדינה, מצידו, טען כי נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לעורר מלמדות על מסוכנותו. כן טען כי לנוכח הסכסוך בין משפחת העורר למשפחת המתלונן ומאחר שהליכי ה"סולחה" עדיין לא הושלמו, אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להבטיח את תכלית המעצר. עוד ציין בא-כוח המדינה כי פרשת התביעה במשפטו של העורר עשויה להסתיים כבר בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 13.12.05.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל. בהתחשב בהמלצת שירות המבחן, בשים לב לגילו הצעיר של העורר ולעברו הנקי, סבורה אני כי ניתן יהיה לשחררו לחלופת מעצר בכפוף לקביעת תנאים מגבילים הולמים שיבטיחו השגחה עליו. כן יש לבחון את האפשרות כי יוטל על העורר צו לפיקוח שירות המבחן. לפיכך, מורה אני על השבת הדיון בעניינו של העורר לבית המשפט המחוזי בכדי שיקבע את התנאים לשחרורו לתנאים של חלופת מעצר.
הערר מתקבל, אפוא, בהתאם לאמור לעיל.
ניתנה היום, י"ג בכסלו התשס"ו
(14.12.2005).
ש
ו פ ט ת