בש"פ 1123/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בערר דנא הועלו שתי טענות: האחת עניינה סמכות, קרי, כי חלק מן העבירות המיוחסות לעורר (יליד 1992) - שהן עבירות אלימות חמורות במשפחה – בוצעו לכאורה בהיותו קטין, ועל כן היה מקומן להידון בבית המשפט לנוער. טענה זו הועלתה בפני בית משפט השלום הדן בתיק, אם גם במאוחר, וכרגע היא מצויה בהמתנה לתגובת המדינה. בהקשר זה גם נטען לאיחור באישור היועץ המשפטי לממשלה, שניתן על-ידי המשנה לפרקליט המדינה רק ביום 14.2.11 (כתב האישום הוגש בנובמבר 2010). טענה זו, על שני ראשיה, צריך שתידון כסדרה בבית משפט השלום (ראו החלטתי מאתמול, 16.2.11) ולא אכנס אליה כרגע, מה גם שהדגש העיקרי בהליך דנא הוא בטענה השניה.

ב.

הטענה השניה – והיא מטרתו העיקרית של העורר – היא נושא המעצר, כיון שבמסכת תולדות הדברים הוגש ביום 20.12.10 תסקיר לא חיובי, ולאחר השתלשלות נוספת אל מול שירות המבחן, החליט בית משפט השלום ונוכח טענות באשר לטעות בתסקיר, על שחרור בערובה וזאת ביום 31.1.11. בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 2.2.11, ביקש לשים קץ לסאגת הטעויות (כלשונו) על-ידי תסקיר חדש. תסקיר כזה הוגש ביום 4.2.11 לבית משפט השלום ובו המלצת שחרור. איני רואה מקום, כפי שגם ציינתי בהחלטה הנזכרת מאתמול, לדלג על שלב בית משפט השלום (והמחוזי) ולהחליט כאן ועתה לעניין החלופה. אבקש מבית משפט השלום – ואני מקדים לו תודה – לקיים את הדיון בעקבות התסקיר לא יאוחר מיום 21.2.11, על מנת להשלים את הטיפול בפניו בנושא המעצר, בלא שאטע מסמרות. הצדדים יעבירו החלטה זו, שתימסר להם בהמשך היום, לבית משפט השלום ללא דיחוי.