בש"פ 11237/02 אורן זיני נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה נתקבלה בקשתה של המדינה לעיון חוזר בהחלטה לפסול את העורר מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו.

1.ביום 27.8.02 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית משפט לתעבורה פתח-תקווה, המייחס לעורר עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. על פי כתב האישום, נהג העורר ברכבו ביום 31.5.02 בשעה 03:00 לפנות בוקר בכביש 444. במהלך הנסיעה סטה העורר עם רכבו למסלול הנגדי, חצה קו הפרדה רצוף והתנגש עם חזית שמאל של רכבו ברכב שנסע מולו. כתוצאה מהתאונה נהרג נהג הרכב הנפגע.

2.מיד לאחר התאונה נשלל רישיון הנהיגה של העורר בפסילה מנהלית למשך 90 יום. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה כי רישיונו של העורר יישלל עד תום ההליכים נגדו, לפי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961. המדינה ציינה כי לעורר הרשעות קודמות רבות בעבירות תעבורה, ובשתי העבירות האחרונות רישיונו נפסל. העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום בוצעה שעה שעונש פסילה על תנאי היה תלוי ועומד נגדו. לטענת המדינה ניתן להסיק מכך כי העורר דש בעקביו את חוקי התנועה, ונוהג באופן המסכן את עצמו ואת המשתמשים בדרך.

3.בית המשפט לתעבורה - מפי השופט א' מקובר - קבע כי יש ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את המיוחס לו בכתב האישום וכי תרחיש שהציג העורר באשר להשתלשלות האירועים עובר לתאונה אינו סביר. על פי תרחיש זה ארע בגלגל האחורי-ימני של רכבו של העורר נקר פתאומי, וכתוצאה ממנו סטה הרכב מעט והתנגש ברכב שהגיע מולו. רכב זה נסע בסמוך לקו ההפרדה שבין שני המסלולים משום שסטה לעבר מסלול נסיעתו של העורר וטרם חזר למסלולו באופן מלא. העורר צרף חוות דעת מומחה מטעמו לשם תמיכה בתרחיש זה, ולטענתו הוא לא יכול היה לעשות דבר כדי למנוע את ההתנגשות. כאמור, בית המשפט דחה את התרחיש שהציג העורר: ראשית, העורר לא טען במשטרה שאירע לו נקר או תקר עובר לתאונה. שנית, לא נמצאו על הכביש סימנים המאששים את הטענה כי הרכב האחר סטה לעבר מסלול נסיעתו של העורר. קביעתו של בית המשפט בדבר ראיות לכאורה התבססה על דו"ח הבוחן המשטרתי, על שיחזור האירוע, על תמונות ממקום האירוע ועל חומר חקירה נוסף.

4.באשר למסוכנותו של העורר, בית המשפט קבע כי נסיבות התאונה, בצירוף עברו התעבורתי של העורר, מלמדים על אופן נהיגה מסוכן ובלתי זהיר. לפיכך, פסל בית המשפט את העורר מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים. יחד עם זאת, נקבע כי משך הפסילה לא יעלה על שנה אחת מיום שרישיונו של העורר נפסל על ידי קצין המשטרה, אלא אם כן יורה אחרת בית המשפט שידון בתיק העיקרי.

5.על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בהחלטתו מיום 11.11.02 אישר בית המשפט המחוזי - מפי השופט ז' כספי - את הקביעה כי על פניו נראה שהתאונה התרחשה כתוצאה מנהיגה רשלנית של העורר וכי מידת סבירותו של התרחיש האחר אינה רבה. עם זאת, בית המשפט סבר כי אין להתעלם מהתרחיש לו טוען העורר, ולכן, אין לפסול את העורר מלהחזיק ברישיון תקופה ארוכה משישה חודשים.

6.ביום 28.11.02, כשבועיים וחצי לאחר החלטת בית המשפט המחוזי וכיומיים לפני תום תקופת פסילת הרישיון כפי שנקבעה בהחלטתו, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ולקבלת הנחיה בדבר זהות הערכאה השיפוטית אליה תוגש בקשה לעיון חוזר". בבקשה הוסבר כי בעקבות ההחלטה מיום 11.11.02 פנתה התביעה אל קצין אגף תנועה במחוז מרכז לבדוק את טענותיו של העורר פעם נוספת. קצין אגף התנועה נדרש לסוגיה וניסח חוות דעת המזימה את השגותיו של העורר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע והורה על שמיעת הבקשה לעיון חוזר בפני השופט התורן.

7.בהתאם להחלטה זו הגישה המדינה ביום 2.12.02 בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בבקשה נטען כי חוות דעתו של קצין אגף התנועה מחזקת באופן משמעותי את גרסת התביעה באשר לנסיבות התאונה ומזימה את גרסת העורר. העורר, מצידו, הגיש ביום 5.12.02 "בקשה דחופה לביטול/מחיקת עיון חוזר וביטול עיכוב ביצוע". בבקשה נטען כי לא התקיים אף לא אחד מהתנאים המצדיקים עיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, והדרך היחידה לתקוף את החלטת בית המשפט המחוזי היא באמצעות ערר לבית המשפט העליון.

8.הבקשות נדונו במאוחד בבית המשפט המחוזי ביום 11.12.02, בפני השופט ג' קרא. ביום 15.12.02 החליט בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשה לעיון חוזר. לשיטתו של בית המשפט, ניתן לראות בהכנת חוות הדעת הנוספת מטעם התביעה משום "שינוי נסיבות" כמשמעותו בסעיף 52 לחוק המעצרים. הגשת חוות הדעת היא נסיבה חדשה, שראוי להיזקק לה במסגרת בקשה לעיון חוזר. חוות הדעת שוללת ומאיינת לכאורה, כבר בשלב זה של בחינת הראיות, כל אפשרות סבירה לקיומו של התרחיש לו טוען העורר. תרחיש זה נעדר בסיס עובדתי נוכח דברי העורר במשטרה ונוכח ממצאים אובייקטיביים בזירת האירוע. בכך נשמט הבסיס לקיצורה של תקופת הפסילה עד תום ההליכים ויש להשיב על כנה את החלטת בית המשפט לתעבורה לפסול את העורר מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנה מיום התאונה.

9.הערר שלפניי מופנה כנגד ההחלטה בעיון החוזר. לטענת העורר, ההחלטה נגועה בטעות משפטית. העורר חוזר וטוען כי לא הייתה עילה לקיים עיון חוזר, שכן הגשת חוות הדעת אינה "נסיבה חדשה". לתביעה הייתה הזדמנות לטעון כנגד גרסת העורר גם בדיונים קודמים, והעיון החוזר לא נועד להיות "מקצה שיפורים" על דרך הגשת חוות דעת חדשה. לגופה של חוות הדעת, טוען העורר כי מאחר והגלגל לא נבדק ע"י המומחה מטעם התביעה, אין לייחס משקל לאמור בחוות הדעת לגבי האפשרות לקיומו של התרחיש הנטען על ידי העורר.

10.בדיון לפניי חזר בא-כוח העורר על טענותיו. באת-כוח המדינה מצידה טענה כי הגשת חוות דעת חדשה הינה נסיבה חדשה. באת-כוח המדינה הוסיפה כי עפ"י חוות הדעת המשטרתית לא נמצאו כל סימנים על צמיג הרכב או על הכביש שיכולים להעיד כי ארע נקר בצמיג. עוד צוין בחוות הדעת כי הטענה לגבי סטיית רכבו של העורר בשל נסיעת הרכב הנפגע בנתיב נסיעתו אינה מתיישבת עם ממצאי הזירה. בנסיבות אלה התרחיש שהציג העורר, שגם כך לא היה סביר, נשלל כמעט לחלוטין.

11.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין בדיון לפניי ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. סעיף 52 לחוק קובע כי ניתן לפנות בבקשה לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". אני סבור כי - ברוח מסקנתו של בית המשפט המחוזי - הגשת חוות הדעת החדשה מהווה שינוי נסיבות במובנו של סעיף 52 המצדיק עיון חוזר. זאת, משום שראוי כי בית המשפט יוכל להיזקק מחדש לעניין התשתית הראייתית נוכח מידע העשוי להאיר אותה באור שונה. יצוין, כי מציאותה של חוות דעת חדשה עשויה להיות לטובת נאשם, ולכן אין למנוע מראש עיון חוזר בשל טענה כי חוות דעת חדשה אינה מהווה שינוי נסיבות. החלטתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי גם לגופה: חוות הדעת החדשה מפחיתה הפחתה נוספת מסבירותו של התרחיש שהציע העורר. על-אף גילו הצעיר, עברו התעבורתי של העורר מכביד ביותר וכולל 26 עבירות תעבורה ובהן נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה כשברמזור אור אדום, שימוש בטלפון בעת שהרכב נע, ועוד. עבר מכביד זה יוצר חשש כבד להמשך נהיגה בלתי זהירה. בנסיבות אלה, דין הערר להידחות.

אי לכך הערר נדחה.