בש"פ 1124/11 רומן אנטון נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברנט) מיום 7.2.11 בתיק מ"ת 37135-08-10, לפיו נמנע בית המשפט מליתן החלטה בדיוני מעצרו של העורר, המבקש שילוב בהליך גמילה, וזאת עד לאחר מתן גזר דינו של העורר בהליך אחר בו הורשע (ת"פ 4908/07 בבית משפט השלום באשקלון; להלן תיק בית המשפט השלום ).

רקע והליכים

ב.

נגד העורר, יליד 1974, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 406(ב) בנסיבות סעיף 408 לחוק העונשין; ושוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק. לפי הנטען בכתב האישום ביום 11.8.10 בשעה 23:15 או בסמוך לכך, התפרץ העורר לביתה של המתלוננת, הצמיד מזלג לצווארה, דרש לקבל לידיו רכוש בעל ערך, ואיים עליה כי יהרגנה אם לא תיענה לדרישותיו. המתלוננת נענתה לדרישותיו ומסרה לידיו תכשיטים, כסף ומכשיר טלפון נייד. העורר אף תלש מצווארה שרשרת ונטלה. בהמשך, עלה בידי המתלוננת לנצל רגע של היסח דעת, והיא ברחה לחדר המדרגות בבניין, תוך שהיא קוראת לעזרה. העורר דלק בעקבותיה, ומשהדביקה קרע את כותנתה וחבל בה. לאחר מכן נמלט העורר מן המקום.

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. נגדו בא כוח העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר. בדיון מיום 30.8.10 הורה בית המשפט המחוזי (השופט מקובר) על קבלת תסקיר וזאת "מבלי שהדבר ייחשב כהחלטה סופית בעניין". ביום 23.1.11 התקיים דיון בעניין הארכת מעצרו של העורר, ובו נשמע, בין היתר, מנהל המעון "בית חם" אשר הודיע, כי המקום נכון לקלוט את העורר. בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ברנט), כי הואיל וביום למחרת צפויים היו להישמע טיעונים לעונש בעניין תיק בית משפט השלום, אין מקום ליתן החלטה בנוגע לשילוב העורר בהליך גמילה מסמים בתיק דנן עד לקבלת ההכרעה שם. בדיון שהתקיים למחרת בבית משפט השלום הודיע בא כוח העורר, כי בכוונת העורר לצרף את תיק השלום להליך בבית המשפט המחוזי. בהחלטת בית משפט השלום (השופטת נחמן) מאותו יום נקבע, כי "אם דרכו של [העורר] לגמילה בתיק של בית המשפט המחוזי, לא לי המקום למנוע גמילה זו", ועל כן נדחה מועד הדיון בטיעונים לעונש בבית משפט השלום ליום 24.3.11. יצוין כי בכתב האישום בבית משפט השלום מדובר בתקיפה בתנאים מחמירים בצוותא חדא, דרישת נכס באיומים בצוותא חדא ואיומים בצוותא כלפי פלוני. המדובר באירוע מ-2005, כתב האישום הוגש ב-2007 וההרשעה היתה ב-2010 (אין בידי כמובן להידרש לשאלות העולות באשר לקצב התיק).

ד.

בהחלטתו מיום 7.2.11 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ברנט), כי החלטתו הקודמת בדבר שילוב העורר בהליך גמילה נועדה להינתן רק לאחר מתן גזר הדין בבית משפט השלום, וכיוון שבהליך ההוא לא ניתן גזר דין - אין מקום ליתן החלטה בדבר הליך הגמילה אלא לאחר מתן גזר הדין שם. צוין, כי במידה שיאוחד תיק בית משפט השלום עם ההליך הנוכחי, ישוב בית המשפט ויידרש לבקשה. על כך הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ה.

בערר נטען, כי העורר מצוי במעצר תקופה ארוכה, עבר מספר תסקירים, ואף רואיין ל"בית חם", דבר אשר יצר "דינמיקה מסוימת בכיוון של שחרור לחלופת מעצר", שבעקבותיו התעוררה בעורר ציפיה כי כך אכן יקרה. עוד נטען, כי בתיק בית משפט השלום אין הסדר בין הצדדים לעניין העונש, דבר העשוי להביא לדחיה נוספת בהחלטה בבית המשפט המחוזי. נטען, כי אין צריכה להתקיים תלות בין תיק השלום לבין ההליך דנא, בייחוד נוכח החלטת בית משפט השלום, לפיה אינו רוצה לעמוד בדרכו של העורר לצאת לטיפול גמילה בהליך במחוזי.

ו.

בדיון ציין בא כוח המדינה בתשובה לערר, כי ההגנה היא שלא נתנה לתיק בבית משפט השלום להסתיים, ולשאלתי ציין כי ראוי לחזור לבית משפט השלום ולהקדים את גזר הדין (נמסר כי הסניגור דשם הודיע שאינו תומך עוד בהסדר "סגור" לעונש מאסר בפועל). הסניגור המלומד בענייננו לא קיבל הצעתי לפניה לבית משפט השלום לגזור את הדין, ולשיטתו אין מקום שבית המשפט המחוזי יכבול עצמו לתיק ישן, ולאחר שבעה תסקירים עליו ליתן החלטתו.

הכרעה

ז.

תיק זה נקלע למלכוד. הסניגוריה בשני ראשיה, הסניגור בתיק דנא והסניגור האחר בתיק בית משפט השלום, חותרים מן הסתם למנוע כליאתו של העורר במאסר מאחורי סורג ובריח, להשיג ותחת זאת שליחתו לקהילה טיפולית, אם בגדרי המעצר ואם למעלה מזה; אלא שלא גמרו בדעתם אם לצרף את התיקים זה לזה לשם הענישה, ככל שהדבר אפשרי בשלב זה. ומכל מקום, הסניגור המלומד בתיקנו שלנו מעוניין כי הכרעת בית המשפט המחוזי בעניין המעצר תינתן לפני גזר הדין בבית משפט השלום כדי להשפיע על אותו גזר דין. מנגד, השופטת בית משפט השלום ממתינה להכרעה בבית המשפט המחוזי משניתן לה להבין כי ישנה מגמת גמילה. כך או אחרת, נוצר מלכוד, "פקק" שכדאי לחלצו.

ח.

כשלעצמי איני סבור שיש מקום לגבי מי שמואשם בתקופות שונות בעבירות ובהן אלימות, לומר לבית המשפט המחוזי – תוכל להתעלם מרכיב משמעותי בתמונה ולתת החלטה; לדידי ישנו צורך ברור בראיית כל התמונה על-ידי בית המשפט. אין איפוא טעם בהמתנה הדדית בין בתי המשפט, וגם אם יתבקש תסקיר עונש בבית משפט השלום, חומריו העיקריים כבר בידי שירות המבחן מתסקירי המעצר, ולא יהא צורך בפרק זמן ארוך.

ט.

בסופו של יום נראה לי כדבר הנכון לפנות לבית משפט השלום להקדמת הדיון בגזר הדין לימים הקרובים, גם כדי לאפשר תמונה מלאה לבית המשפט המחוזי. איני מביע דעה בשאלה אם עדיין יש אפשרות מעשית לצירוף התיקים, וכמובן לא לגבי התוצאות עצמן. איני נעתר איפוא לערר.