בש"פ 11262/02 רפאל לוגסי נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 16.12.02 בב"ש 93125/02 (השופט צ' גורפינקל). בית המשפט דחה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום רחובות מיום 31.10.02 בב"ש 2345/02 (השופטת ר' שמולביץ), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.ביום 29.9.02 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה, איומים, כליאת שווא, וסחיטה באיומים. כתב האישום מגולל פרשה של איומים ואלימות מצדו של העורר כלפי חברתו (להלן: המתלוננת ). עפ"י הנטען, נהג העורר לאיים על המתלוננת ברצח אם לא תמסור לידיו סכומי כסף שונים. בהזדמנות אחת תקף אותה העורר בביתה, בהזדמנות אחרת הוא איים עליה כי ירצח אותה אם תעביר את הבעלות על הרכב שרכשה ואף הצמיד לצווארה סכין באומרו "את רואה את זה, זה יהרוג אותך ואני אשים את הגופה שלך בשקית ניילון ואף אחד לא ימצא אותך". פעם נוספת כלא העורר את המתלוננת בביתה וניתק את החשמל, ומששמע אותה בוכה נכנס לבית וכלא אותה בחדרה. עוד נטען כי באחד הערבים הגיע העורר לבית המתלוננת, דפק בחוזקה על הדלת ואמר לה שהמשטרה מחפשת אותו וכי אם לא תפתח לו את הדלת הוא יפתח אותה בבעיטות.

3.עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 31.10.02 החליט בית משפט השלום על מעצרו של העורר. בהחלטתו קובע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את המיוחס לו, והתמיהות שהעלה בא-כוח העורר אינן שומטות את הקרקע מתחתן. בית המשפט ציין כי מסוכנותו של העורר עולה מאופיים של המעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי, וכי קיים חשש להימלטותו מאימת הדין בשל הרשעתו בעבירות של ניסיון לבריחה ממשמורת חוקית, בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית. בית המשפט הוסיף כי לפני כחצי שנה שוחרר העורר ממאסר ממושך, וכי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי בר הפעלה אשר לכאורה לא הרתיע אותו מביצוען של העבירות. אשר לחלופת מעצר קבע בית המשפט כי תסקיר המעצר נמנע מלהמליץ על החלופה שהוצעה לפיה ישהה העורר בבית אביו, וזאת בשל הקושי להעריך את מסוכנותו של המשיב, הספק לגבי יכולתו לעמוד בתנאים המגבילים, ודברי האב לפיהם יתקשה להשגיח על העורר. בית המשפט לא קיבל ערב נוסף שהציע העורר בשל עברו הפלילי המכביד.

4.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו, וביום 16.12.02 נדחה הערר. בית המשפט קבע כי אפשר שיש ממש בתלונת העורר על כך שהמשטרה לא אספה ראיות נוספות למיוחס לו בכתב האישום מלבד גרסת המתלוננת, אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות הקיימות.

5.על החלטה בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפני. בא-כוח העורר טוען כי בהעדר כל ראיות מלבד גרסת המתלוננת שאותה מכחיש העורר מכל וכל, לא ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמרשו ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט התעלם מהסתירות שבהודעותיה של המתלוננת, ומהעדר כל ראיות לגבי עניין הרכב שלדברי המתלוננת קנייתו היא שהייתה עילת הסכסוך בינה לבין העורר. התעודה הרפואית המצויה בחומר אינה קשורה כלל לתלונותיה של המתלוננת ומכילה פרטים לגבי כאבי בטן מתמשכים שמהם היא סובלת במהלך כשנה. אדם שלדברי המתלוננת הינו עד ראייה לאחד האירועים לא נחקר. לגבי עדותה של אחת העדות קבע בית משפט השלום כי היות שיש לה קשר אינטימי עם העורר הרי שסביר להניח שיש לה אינטרס מסוים. בניגוד לדברי בית המשפט, העדה מכחישה כל קשר אינטימי עם העורר, ובמידה שהיה לה אינטרס להגן על העורר היא לא הייתה מזכירה כלל את עניין סגירת הדלת שעליו שמעה מהמתלוננת. יתר-על-כן, אם אכן לעורר ולעדה יש קשר אינטימי הדבר עלול גם להוות מניע לתלונת שווא של המתלוננת. מתוך אלה עולה כי עדות זו מכרסמת במהימנותה של גרסת המתלוננת. לעניין כליאת השווא אין כל התייחסות לדבריה של המתלוננת בהודעתה השנייה לפיהם יש לה מפתח לביתה. ככלל, אוזלת ידם של גורמי החקירה צריכה להטות את הכף אל שחרורו של העורר.

לעניין המסוכנות טוען בא-כוח העורר כי השאלה היחידה שצריכה להיבחן היא מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת. בעניין זה עולה כי מאז מעצרו של העורר יוצרת עמו המתלוננת קשר בדרכים מגוונות וביוזמתה: היא מגיעה לבקרו במעצרו, מופיעה לכל הדיונים המשפטיים בעניינו ואף בקשה בהם את רשות הדיבור, היא דורשת בשלומו ומעבירה לו "מוצרי קנטינה".

לעניין חלופת המעצר, הרי שאביו של העורר התחייב, כי במידה שהאחרון יפר את התנאים המגבילים שייקבעו לו הוא ידווח על כך באופן מיידי. בכל מקרה היה מקום לבחון חלופות אחרות, ויש לעשות כל מאמץ לשם כך.

6.בדיון לפניי, חזר בא-כוח העורר על טענותיו לפיהן קיים כרסום של ממש בתשתית הראייתית נגד מרשו. הוא אף הדגיש את החשיבות בהעברת מסר לרשויות החקירה, לפיו אין לעבור לסדר היום על מחדלי חקירה. מנגד טענה באת-כוח המדינה כי קיימות מספר הודעות של המתלוננת שבהן היא מפרטת את האירועים נשוא כתב האישום, ואין כל ראיות המפריכות אותן. היא ציינה כי התעודה הרפואית הרלוונטית נקרעה בידי העורר, ונעשתה פנייה לבית החולים כדי להשיג העתק ממנה. בעניין הודעותיה של העדה הנזכרת נטען כי ככל הנראה היה לה קשר אינטימי עם העורר ויש להביא בחשבון זאת בעת שקילת גרסתה, ובכל מקרה בהודעתה יש חיזוק לתלונת המתלוננת לגבי כליאתה. אשר לטענה לגבי הימצאותו של מפתח נוסף בידי המתלוננת, הרי שהיא שכפלה את המפתח לדירתה רק כעבור תקופה מסוימת, וגם לאחר מכן היה עליה לצאת בהיחבא מדירתה בשל חששה מהעורר. באת-כוח המדינה אף ציינה את הקושי להעריך את מסוכנותו של העורר, כפי שצוין בתסקיר המבחן, ואת הספקות שהובעו בו בכל הנוגע ליכולתו לעמוד בתנאים מגבילים.

7.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק בית המשפט ובתיק החקירה, ושמעתי את טענות בעלי הדין בדיון לפניי, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתן של שתי הערכאות הקודמות. לעורר מיוחסת פרשה קשה של איומים ושל אלימות כלפי המתלוננת. זו מספרת בהודעותיה על מסכת נמשכת של הטרדות, איומים ואלימות, ומפרטת אירועים ספציפיים שבהם איים העורר על חייה ונקט נגדה אלימות. אמנם, בהודעה מאוחרת יותר מבקשת המתלוננת לבטל את תלונתה, אך הסיבה לבקשתה אינה העובדה שלא היו דברים מעולם, אלא פניות מצד בני משפחתו של העורר, חששה מפניו, והתחושה של חוסר הנעימות שהתלונה מסבה לה. בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את המיוחס לו, ואין בהשגות ובתמיהות שמעלה בא-כוחו כדי לכרסם בהן במידה הדרושה.

העבירות שבהן מואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות אשר לא הופרכה. עברו הפלילי המכביד של העורר והעובדה ששירות המבחן התקשה להעריך את מסוכנותו אינם תורמים להפגת החשש. בהתחשב באופיין של העבירות ובאמור בתסקיר המעצר, איני רואה מקום להתערב בהחלטתן של שתי הערכאות הקודמות. בנסיבות אלה, דין הערר להידחות.

אי לכך הערר נדחה.