בש"פ 11263/02 תומר סעדה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע- מפי סגנית הנשיא ר' אבידע - מיום 25.12.02 בב"ש 22680/02, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.ביום 29.9.02 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד העורר, הכולל שני אישומים ומייחס לו עבירות של שידול לדבר עבירה, ניסיון לסחר בסמים, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי וסחר בסם מסוכן. על-פי העובדות המפורטות באישום הראשון, ביום 17.7.02 הציע העורר לסוכן משטרתי סמוי לקנות ממנו סם מסוכן ולשם כך קבע עמו פגישה ביום המחרת. בפגישה קיבל העורר מידי הסוכן סכום של 19,000 ₪ וסוכם כי עוד באותו הערב יעביר לידיו 500 בולים של L.S.D . כעבור מספר שעות, נפגש העורר עם הסוכן בפרדס סמוך לאשקלון, שם העביר לידיו את הבולים שנחזו להיות בולי L.S.D. , אך למפרע התברר כי לא היו כאלה. על-פי העובדות המפורטות באישום השני, ביום 3.9.02 החזיק העורר בסם מסוג חשיש במשקל של 382.41 גרם וסחר בו.

2.עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 28.10.02 הורה בית המשפט, בניגוד לעמדת המדינה, על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אחותו ובן-זוגה. בית המשפט ציין כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, אך בשל המלצת תסקיר המעצר לשחרר את העורר לחלופת מעצר ובשל התרשמותו מהחלופה שהוצעה החליט בית המשפט על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים. בית המשפט קבע כי העורר ישהה בתנאים של "מעצר בית" בבית אחותו בירושלים ובפיקוח שירות המבחן. עוד נקבע כי במהלך כל שעות היממה תשהה עם העורר אחותו או בן זוגה, כי האנשים היחידים שיורשו לבקר את העורר יהיו בני משפחתו הקרובה וחברתו וכי רק הם יוכלו לשוחח עמו בטלפון, וזאת לאוזני האחות. כן נקבע כי העורר יוכל לצאת מבית אחותו לצורך קבלת טיפול רפואי דחוף או כדי להגיע לבית המשפט וזאת רק כאשר הוא מלווה על-ידי אחותו או גיסו.

3.כעבור זמן קצר ביותר, ביום 6.11.02, נתגלה כי העורר הפר את תנאי השחרור בערובה. שוטרים שהציבו תצפית לעבר ביתם של האחות ובן-זוגה גילו שהוא ריק מאדם. רק כעבור למעלה משעתיים וחצי הופיע העורר כשהוא מלווה בחברתו ובאדם שנמסר כי הוא עבריין מאשקלון - עירו של העורר. העורר אף נראה כשהוא משוחח בטלפון סלולארי. בעקבות הפרה זו, החליט בית המשפט המחוזי, ביום 25.12.02, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, תוך שהוא מדגיש את ההפרה הגסה של תנאי השחרור. בית המשפט ציין בהחלטתו כי החלופה הנוספת, שהוצעה על-ידי בא-כוח העורר, לפיה ישהה העורר בבית הוריו אינה מתאימה, כפי שנקבע גם בתסקיר המעצר.

4.על החלטה זו מוגש הערר שבפניי. העורר טוען כי אין לו כל עבר פלילי ומדגיש את גילו הצעיר - 25 שנים. הוא אף מציין כי במסגרת האישום הראשון מיוחסת לו עבירה של ניסיון לסחר בסמים ולא של סחר בסמים. נטען כי גם אם הפר העורר את תנאי שחרורו, על בית המשפט לשקול את טיב ההפרה ואת נסיבותיו האישיות של המפר. במקרה זה ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר אחרת, תוך הכבדת התנאים המגבילים וסכום הערבות.

5.בדיון שבפניי חזר בא-כוח העורר על הטענה כי לא כל הפרה מחייבת את שליחתו של העורר חזרה למעצר וכי הפרתו של העורר לא הייתה כה חמורה. מכאן הבקשה כי העורר יישלח לחלופת מעצר אחרת תוך הכבדתם של התנאים המגבילים שיושתו עליו. מנגד, הביעה באת-כוח המדינה את התנגדותה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. בדבריה, ציינה באת-כוח המדינה, כי שחרורו המקורי של העורר לחלופת מעצר נעשה בניגוד לעמדת המדינה ונבע, בין היתר, בשל האמון הרב שנתן בית המשפט בערבים, אחותו של העורר ובן-זוגה, אשר התחייבו לדאוג לקיומם של התנאים המגבילים על-ידי העורר. והנה, כשבוע בלבד לאחר ששוחרר לחלופת מעצר הפר העורר את תנאי שחרורו, עזב את הבית בו שהה, ומשנתפס אף שיקר לגבי זמני היעדרותו. לטענת באת-כוח המדינה המדובר בהפרה חמורה של תנאי השחרור בערובה. תוצאותיה של הפרה זו היא כי אין עוד לתת אמון בעורר ובערבים. ממילא, בהעדר חלופת מעצר ראויה, אין לשחרר את העורר.

6.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טענותיהם של בעלי-הדין, הגעתי לכדי מסקנה כי דינו של ערר זה להידחות. הפרתו של העורר את תנאי השחרור בערובה, שהטיל עליו בית המשפט, שומטת את הקרקע מתחת לאמון החיוני לשחרור לחלופת מעצר. בנסיבות המקרה הנדון, המאופיינות על-ידי הפרה חמורה של תנאי השחרור אינני רואה סיבה להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי.

אי-לכך הערר נדחה.