בש"פ 11281/05 רפאל(רפי) ברדע נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על תנאי השחרור בערובה שקבע בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' צבן ) בהחלטתו מיום 29.9.05.

נגד העורר ו-27 נאשמים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם חברות בארגון פשיעה אשר פעל לגניבת דלקים, למהילתם, ולשיווקם, תוך ביצוע עבירות מרמה ושיבוש הליכי משפט. לעורר עצמו מיוחסות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה, השמדת ראיות ושיבוש מהלכי חקירה וכן עבירות מס. עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את הנאשמים ובהם העורר עד תום ההליכים. בעניינו של העורר קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 29.9.05 כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, משהודה בחקירתו במעורבות במעשים המיוחסים לו, וכי מעשים אלה מקימים עילת מעצר. עם זאת, בהתחשב בחלקו של העורר במסכת העבריינית, ובעיקר בכך שפעילותו בארגון הפשיעה לא הייתה יזומה על ידו אלא בוצעה בהוראת גורמים בכירים ממנו, מצא בית המשפט המחוזי כי ניתן לנטרל את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא, תחת פיקוחם של אשתו, אביו או אמו. בנוסף, הורה על הפקדת ערבות במזומן בסכום של 100,000 ₪, על הפקדת ערבות עצמית בסך 50,000 ₪ וערבות צד ג' באותו סכום וכן על שיעבוד דירת הוריו של העורר בסך של 200,000 ₪ או לחילופין על מתן ערבות בנקאית בסכום זה.

ביום 2.10.05 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור ובה ביקש כי יופחת גובה הערבות במזומן שהוא נדרש להפקיד, שכן עד כה עלה בידו לגייס סכום של 35,000 ₪ בלבד.

במקביל הציע העורר להוסיף את שתי אחיותיו כערבות, אשר יחתמו כל אחת על ערבות צד ג' בסכום עליו ימצא בית המשפט לנכון להורות. בקשתו של העורר נדחתה על ידי בית המשפט קמא, אשר קבע כי טרם חלף די זמן מאז קביעת התנאים המגבילים, וכי בשלב זה לא נראה כי מוצו כל המאמצים לעמוד בתנאים שנקבעו. בקשה נוספת לעיון מחדש נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 6.11.05 מן הטעם שלא חל בעניינו של העורר שינוי נסיבות המצדיק הפחתה בגובה הערבות.

מכאן הערר שבפניי, בו נטען כי אף כיום לא עלה בידי העורר לגייס את סכום הערבות הדרוש, אלא סך של 35,000 ₪ בלבד. בנוסף שב העורר ומציע כי במקביל להפחתת גובה הערבות במזומן יחתמו שתי אחיותיו על ערבות צד ג' וכן יוגדל סכום השעבוד שהוטל על דירת הוריו. כן מדגיש העורר כי בהתחשב באופן שבו נרתמה משפחתו על מנת לאפשר את שחרורו בערובה ובשים לב לכך ששיתף פעולה באופן מלא עם המשטרה, הרי שלא קיים חשש ממשי להימלטות מצידו. המשיבה, מצידה, טוענת כי הסכום אותו קבע בית המשפט המחוזי מאזן כראוי בין הצורך להטיל על העורר ערבות בגובה שיוכל לעמוד בו – בהתחשב בכך שחומר הראיות בתיק מצביע על כך כי לכיסו הגיעו סכומים נכבדים במסגרת פעילות ארגון הפשיעה האמור – לבין הצורך לנקוב בסכום שיהיה בו כדי להרתיעו. המשיבה סבורה כי קיים חשש כבד שהפחתת סכום הערבות תיצור לעורר תמריץ להימלט מן הדין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל. חלפו כחודשיים וחצי מיום שהורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, וטרם עלה בידו לגייס את הסכום הדרוש. משהוחלט על שחרורו של העורר, גובה הערבות צריך אמנם להרתיעו מפני הימלטות מן הדין, אך בה בעת לעמוד על רף שיהיה ביכולתו של העורר להפקידו, כך שלא תאויין האפשרות לשחררו. בנסיבות אלה רואה אני כי יש להפחית את גובה הערבות במזומן אשר נדרש העורר להפקיד במקביל לקביעת ערובות נוספות להבטחת התייצבותו למשפט. על כן, הערבות במזומן תופחת לסך של 50,000 ₪ בלבד. במקביל, השעבוד על דירת הוריו של העורר יועמד על סך של 400,000 ₪ ושתי אחיותיו יידרשו לחתום על ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪ כל אחת. יתר התנאים שהוטלו על העורר על ידי בית המשפט קמא יעמדו על כנם.

אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, הערר מתקבל.