בש"פ 11283/03 מוחמד בדראן נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער. פסק הדין נשוא הבקשה שבפניי ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 14.11.02 (ע"פ 2470/02). לטענת המבקש, התעכב בנקיטת ההליך שבפניי עד ליום הגשתו (19.12.03) בשל התמשכות הליכים שנקט נגד שירות בתי הסוהר (עע"א 1667/03 בבית המשפט המחוזי בתל אביב) בקשר לטענתו לטעות בחישוב תקופת המאסר אשר עליו לרצות. המדובר בהליכים שנוהלו בהמשך לתיק פלילי נוסף נגד המבקש (ת"פ 350/02), ואשר נגעו לשאלה של צבירת תקופת רישיון שהופקע לעונש שהושת בגזר הדין שניתן בתיק הנוסף. עוד טוען המבקש כי יש להאריך את המועד נוכח היותו אסיר ללא השכלה משפטית, אשר בשל מצבו הכלכלי לא היה בידו להעמיד לעצמו עורך דין.

דין הבקשה להידחות. התמשכות ההליכים בעניין עע"א 1667/03 אינה מסבירה את אי נקיטתו של הליך ערעורי במועד לגבי ע"פ 2470/02. המדובר בהליכים נפרדים, אשר אינם תלויים האחד בשני. גם אי ייצוגו של המבקש אינו מסביר את השתהותו במשך כשנה בהגשת הבקשה שבפניי. השתהותו הניכרת של המבקש, בלא הסבר סביר, מונעת היעתרות לבקשה, גם על פי ההלכה המקלה הנהוגה מאז נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת ועוד, על פני הדברים סיכויי ההליך הנדון, בו מבקש המבקש להעלות, בגלגול שלישי, טענה בעניין העונש שהושת עליו, הינם נמוכים, במידה המונעת אף היא היעתרות לבקשה. נוכח כל אלה, ובשים לב לטענת המדינה, אשר יש בה ממש, ולפיה אפילו אם יתקבלו טענות המבקש לעניין ניכוי תקופת המעצר לא יהיה בכך כדי לשנות מתקופת המאסר שעליו לרצות נוכח גזר הדין בת"פ 350/02, אין טעם המצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

הבקשה נדחית.