בש"פ 113/01 מדינת ישראל נ. יוסי כהן

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

1.ביום 18.1.00 הוגש נגד המשיב כתב אישום בת.פ. 1014/00, המייחס לו ארבעה אישומים שונים שעניינם אינוס בת זוגו, תקיפתה, גרימת חבלה חמורה, איומים, הדחה בחקירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, התפרצויות למקום מגורים וגניבות. ביום 21.3.00 הוגש כתב אישום מתוקן. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן היכה המשיב את קרן, חברתו מזה 3.5 שנים, המתגוררת עימו כחצי שנה, במועדים שונים. בחלק מן המקרים גרם המשיב לקרן לחבלות של ממש ולכאבים קשים, אך לא התיר לה לקבל טיפול רפואי. המשיב אף איים על קרן כי יפגע בה אם תתלונן על מעשיו. באחת הפעמים בהם היכה אותה השליך כיסא על שימשה של קיוסק ושבר אותה. על פי אישום נוסף, בשני מועדים שונים בעל המשיב את קרן שלא בהסכמתה ותוך שימוש בכוח. על פי אישום שלישי המיוחס למשיב, התפרצו המשיב ואדם נוסף לבית בו מתגוררות אישה וקטינה, הכו את השתיים, והמשיב אף ליטף את פניה, שערה וחזה של הקטינה. על פי אישום רביעי המיוחס למשיב, במועדים 5.11.99 ו12.11.00- פרצו המשיב ואדם נוסף ארבע פעמים לשני בתים ונטלו רכוש רב, כולל מכשירי וידאו, ארנקים, תכשיטים, יהלומים ועוד. המשיב איים על קרן כי אם תלשין עליו בעניין ביצוע ההתפרצויות יפגע בה ובמשפחתה.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 1108/00). ביום 28.1.00 נעתר בית משפט המחוזי בנצרת לבקשה.

3.לקראת תום תשעת החודשים הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים. ביום 3.10.00, הורה בית משפט זה, מפי חברי השופט א' מצא, על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לאחר שהונחה דעתו כי "בית המשפט המחוזי מודע לצורך להחיש את סיום משפטו של המשיב". עתה מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר בשנית, לתקופה של תשעים ימים.

4.לאחר חילופי דברים בדיון שהתנהל בפניי, הסכימו באי-כוח הצדדים על הארכת המעצר ב60- ימים נוספים. המשפט הגיע לשלבי סיום: פרשת הראיות הסתיימה, סיכומי התביעה הוגשו, ועם הגשת סיכומים מטעם ההגנה ב24.1.01- ימתינו בעלי הדין להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. כמתואר לעיל, העבירות בהן מואשם המשיב חמורות הן. בנסיבות אלה מן הראוי להאריך את מעצרו של המשיב ב60- ימים נוספים החל מהיום, או עד למתן פסק-דין בת.פ. 1014/00 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.