בש"פ 113/07 עודד פפל נ. מדינת-ישראל

בעת ביקור בחנות

בראשון לציון, הכיר העורר את המתלוננת שעבדה כקופאית באותו מקום. בהמשך שוחחו השניים מספר פעמים בטלפון, ומשנודע למתלוננת כי העורר הנו אדם נשוי, החליטה לנתק את קשריה עמו. ביום 2.10.06 ביקש העורר לשוחח עם המתלוננת, והם נפגשו מחוץ לדירתה. בשלב כלשהו נכנסה המתלוננת לדירה כדי להצית סיגריה, והעורר נכנס אחריה, סגר את הדלת, אחז בה ונישק אותה. המתלוננת התנגדה למעשיו, אולם העורר לא הרפה ממנה, השכיב אותה על ספת הסלון ואנסה, חרף התנגדותה ומחאותיה.

בגין עובדות אלו יוחסה לעורר עבירת אינוס, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו עד תום ההליכים. במהלך הדיון בפני בית משפט קמא, לא היתה מחלוקת כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לנטען בכתב-האישום, וממילא קמה נגד העורר חזקת מסוכנות ועילת מעצר. את אותה סכנה הציע העורר להפיג באמצעות חלופת מעצר אשר נבחנה על ידי שרות המבחן ונמצאה ראויה, אולם בית המשפט לא ראה מקום לעשות בה שימוש. בכך עוסק הערר שבפני.

העורר תקף אישה בביתה, וכפה עליה לקיים עמו יחסי-מין בניגוד לרצונה ותוך שימוש בכוח. התנהגות מסוג זה, גם אם מדובר באירוע בודד, מלמדת על הסכנה הגלומה בעורר. להשקפה זו היה שותף גם שרות המבחן, שהגדיר את העורר כמי שרמת דחפיו המיניים גבוהה, ומנגד, רמת השליטה שלו באותם דחפים – נמוכה. אכן, שרות המבחן הגדיר בסופו של יום את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר כ"בינונית", אולם גם סכנה מסוג זה אינני סבור כי מותר להניח לפתחו של הצבור בכלל, ונשים בפרט.

ברם, גם נוכח מסקנה זו מצווה בית המשפט לבדוק אם יש בנמצא חלופה אשר עשויה לתת מענה הולם לסוגית המסוכנות, ואחת שהוצעה על ידי העורר, הוגדרה על ידי שרות המבחן כ"מגובשת שנותנת מענה ברמה גבוהה לפקוח".

להשקפתי, ונוכח חששותיה של המתלוננת – כפי שהובאו מפיו של בא-כוח המשיבה - אין בחלופה זו די. עם זאת, לא הייתי ממהר לפסול את האפשרות לבחון חלופה אחרת שיצוע העורר, ובלבד שתהיה ברדיוס של 50 ק"מ ומעלה מעיר מגוריה של המתלוננת, ותהיה מלווה במעצר-בית, איזוק אלקטרוני, ופיקוח של ערבים. אם יציע העורר חלופה מסוג זה, מתבקש שרות המבחן לבדוק את התאמתה, ובהמשך ישוב בית המשפט המחוזי וישקול אם לעשות בה שימוש. אם כך יהיה, יוסיף בית המשפט המחוזי ויקבע את תנאי השחרור, ככל שייראה לו.