בש"פ 1130/00 מדינת ישראל נ. יצחק חדיף

1.המשיבים הועמדו לדין בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, אחזקה ונשיאת נשק שלא כדין, קבלת רכוש גנוב וכן קבלת נכסים שהושגו בפשע. המשיב 1 הואשם גם בשיבוש הליכי משפט.

על פי הנאמר בכתב האישום, שעמד ביסוד המשפט שנוהל נגדם, קשרו המשיבים קשר על מנת לרצוח את המתלונן רוני הררי, שהינו אחיו של העומד בראש כנופיית עבריינים יריבה. לצורך הוצאת התכנית לפועל הצטיידו המשיבים באופנוע גנוב ובכלי נשק גנובים. לאחר תכנון מדוקדק של הרצח, הגיעו המשיבים 2 ו6-, כשהם רכובים על האופנוע וכשהם מצוידים בנשק לבית קפה בגבעתיים, שם שהה המתלונן. המשיב 6 ירה 26 יריות אל תוך בית הקפה לעברו של המתלונן. כתוצאה מהירי הזה נפצעו ונחבלו באופן חמור 10 אנשים נוספים ששהו באותה עת בבית הקפה.

2.ביום 12.7.98 הורה בית המשפט על מעצר המשיבים עד תום ההליכים. החלטת המעצר התקבלה בהסכמת המשיבים, אולם לקראת תום שמיעת ראיות התביעה בתיק, עתרו המשיבים, במסגרת בקשה לעיון חוזר, לשחרורם מהמעצר, בשל התפתחות שחלה, לדעתם, במסכת הראיות.

בית המשפט המחוזי דחה, בהחלטתו מיום 18.3.99 את טענות המשיבים. החלטתו אושרה בערר שהוגש לבית המשפט העליון, שמצא כי אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, על-פיה, גם במצב הראיות כפי שהובאו לפניו, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים.

הערכאות השונות שדנו בעניינם של המשיבים נתנו דעתן לשאלת מסוכנותם הרבה, בהתחשב בנסיבות החמורות בהן בוצעו העבירות המיוחסות למשיבים ובהתחשב בהתנהגותם בעבר, בהרשעותיהם הקודמות ובחשש הרב מפני המשך מעורבותם במעשי אלימות חמורים שיסכנו אותם ואחרים אם ישוחררו ממעצר. שיקולים אלה עומדים בעינם גם היום.

3.המשיבים סבורים כי באיזון הנדרש בין האינטרסים המתחרים, בעת שבאים לשקול את בקשת המדינה, גוברת זכותם של המשיבים להשתחרר ממעצר בשל העובדה שמאז מעצרם חלפו כעשרים חודשים, ובשל שזו הבקשה החמישית להאריך את מעצרם מעבר לתקופה הקבועה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-. המדינה חוזרת ומצביעה על מסוכנותם הכבדה של המשיבים, על היקפו הרב של המשפט ועל העובדה שעד כה נוהל הדיון בו במהירות וביעילות.

ההחלטה האחרונה אשר על-פיה הוארך מעצרם של המשיבים ניתנה בבית משפט זה ביום 13.12.99 על ידי כבוד השופט י' אנגלרד. לאחר שבית המשפט קיבל, עובר למתן החלטתו, מידע בדבר תאריך משוער למתן פסק הדין (עד אמצע חודש ינואר) החליט להאריך את מעצרם של המשיבים ב60- ימים נוספים.

היום מסתבר כי פסק הדין לא ניתן במועד האמור, אולם בית המשפט קבע כבר מועד לשימוע פסק הדין ביום 29.2.00.

בנסיבות אלה, ולאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים הצריכים לבקשה זו כולם, ובשל שהמשפט בבית המשפט המחוזי הגיע לסוף דרכו, והצדדים כבר זומנו לשימוע פסק הדין, הריני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים ב30- יום נוספים או עד למתן פסק הדין בת.פ. 4074/98 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - הכל לפי המוקדם יותר.