בש"פ 11310/04 עזרי שומיל נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בגדרו של תיק פלילי בו הוא מואשם בקשירת קשר לביצוע פשע והצתה. העורר מלין על החלטת המעצר.

2.בכתב האישום שהוגש נגד העורר טוענת המשיבה, כי ביום 7.9.04 הוא הצית עסק של תריסי אלומיניום שנמצא בחולון. עוד נאמר בכתב האישום, כי העורר ביצע את ההצתה כשליחו של אחד ששמו אברהם אורן (להלן - אורן). אורן הינו אסיר שפוט. לאורן, כך על פי כתב האישום, היה סכסוך עם אישה בשם יולנדה. אחיה של יולנדה הינו בעל העסק שהוצת. אורן שלח את העורר לבצע את ההצתה מתוך מטרה לנקום ביולנדה ובבני משפחתה. הקשר בין אורן לבין העורר היה באמצעות טלפון. השניים הכירו בעבר בעת שאף העורר היה אסיר.

3.בית המשפט המחוזי בחן את תיק החקירה ומצא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר לעניין העבירות המיוחסות לו. דעתי זהה לדעתו של בית המשפט המחוזי. מתברר, כי שני שוטרי ליווי סיפרו כי העורר התוודה בפניהם על כך שביצע את ההצתה. בצד אלה מצויה בידי התביעה אף הודאה של אורן בה הוא מספר, כי העורר היה שליחו לצורך ההצתה. אכן, אורן הזכיר את העורר רק בהודאה השלישית שמסר. נוסף על כל אלה מצויה בידי המשיבה אימרה של העורר בה הוא מודה שנשלח על ידי אורן לביצוע ההצתה, אם כי הוא מכחיש את עצם ביצועה של ההצתה. על סמך החומר שפורט זה עתה בתמצית מתחייבת המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

4.הסניגור המלומד מלין על כך שבית המשפט המחוזי לא הורה על הגשתו של תסקיר מעצר וכי בית המשפט לא התייחס לנתונים אישיים מסויימים הנוגעים לעורר. הסניגור טען, כי העורר הינו נכה בשיעור של 75% עקב מום ברגלו. העורר מגדל בסיועה של אימו את שתי בנותיו. כמו כן, נטען לגבי העורר, כי בעבר היה מכור לסמים אך הצליח להיגמל מן הסמים וכיום הוא מרצה בפני מכורים לסמים. המשיבה הגישה מצידה היא תדפיס מן המרשם הפלילי לגבי העורר. מתברר, כי הוא הורשע בעבר בעבירות מסוגים שונים וכן ריצה מספר עונשי מאסר. המאסר האחרון לריצוי בפועל שהושת עליו היה לחמישים ושמונה חודשים ונגזר בבית משפט השלום בפתח-תקווה בחודש יוני 1998. לאור העבירה בה עסקינן, וכוונתי להצתה, קיימת חזקת מסוכנות שכמובן מתחזקת לאור העבר הפלילי.

4.עניין אחר שראוי להזכירו לא עמד בפני בית המשפט המחוזי. מכוון אני לכך שנגד אורן הוגש לאחרונה כתב אישום. כתב האישום כולל שלושים ואחד אישומים. אחד מן האישומים (החמישי במספר) נוגע לפרשה בה היו מעורבים השניים, העורר ואורן. אורן אמור לשמש כאחד מעדי התביעה במשפטו של העורר. לאור הלכת קינזי לא ניתן יהיה להעיד את אורן במשפטו של העורר כל עוד לא נסתיים משפטו שלו. הסניגור המלומד מצביע על כך, כי רשימת העדים במשפטו של אורן כוללת כשבעים עדים. מדובר בכתב אישום ארוך ומורכב. על פי הערכתו של הסניגור, עימה אני מסכים, אם יתנהל משפטו של אורן עד תומו ובדרך הרגילה, הרי צפוי כי ניתן יהיה להעיד את אורן במשפטו של העורר רק בעוד תקופה ארוכה ביותר.

מעת לעת עולה השאלה, כיצד יש להתייחס למצב שנוצר כתוצאה מהלכת קינזי בהקשר למעצר של אדם שהוגש נגדו כתב אישום ואשר משפטו לא יכול להסתיים בשל המניעה להעיד את אחד העדים. שאלה זו יכולה להתעורר אף לעניין הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. כל מקרה חייב להיבחן על פי נסיבותיו. אין צורך לומר, כי העבירות המיוחסות לעורר, במיוחד עבירת ההצתה, הינה חמורה ביותר, עקב הסיכון הרב הנובע לעיתים ממעשה הצתה שעלול לגרום לא רק לנזק לרכוש, אלא גם לפגיעה בנפש. עם זאת, לא ניתן להתעלם מיתר הנתונים, לרבות החשש שתחלוף תקופה ארוכה עד שניתן יהיה להעיד במקרה הנוכחי את אורן. נראה לי שבשלב הנוכחי וכל עוד לא התבהר המצב מבחינת משפטו של אורן, אין זה מן הראוי להורות על הגשת תסקיר מעצר. ואולם, היה ויתברר תוך תקופה מסוימת, שאינני רואה צורך ומקום לקצוב את אורכה, כי החשש בדבר התמשכות משפטו של אורן נכון הוא, יהיה מקום לשקול על דרך עיון חוזר את עניינו של העורר. בגדר עיון זה יהיה מקום לבחון האם ראוי שיוגש תסקיר מעצר.

5.אי לכך, ובכפוף לאמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערר.