בש"פ 11336/04 ראול שלומוב נ. מדינת ישראל

1.הערר המונח בפניי מופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ח' עמר) בה הורה כי העורר ייעצר עד תום משפטו.

2.העורר מואשם בכך שביצע את העבירות הבאות: ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה והיזק בזדון. על פי התיאור שבכתב האישום ניסה העורר לשדוד מעדנייה בבאר שבע. במהלך האירוע הוא החזיק בידו סכין. הוא הצמיד את הסכין לצווארה של עובדת בחנות וכן תקף את העובדת תוך שאיים עליה כי יהרוג אותה ויחתוך אותה. בעקבות התפתחויות נוספות, ולאחר שאדם מסוים שהגיע למקום החל להיאבק עם העורר, הוא הופל ארצה ורותק ואז הציע סכום כסף על מנת שישחררו אותו. הוא איים שאם לא ישוחרר הוא יחזור למקום ואלה שנמצאו שם ישלמו על כך. פרקליטו של העורר שייצגו בבית המשפט המחוזי הסכים כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. עניין נוסף שנזכר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הוא זה: העורר הורשע על פי הודאתו בעבירת הריגה זמן מה לפני שביצע את העבירות הנוכחיות. נאמר לי היום כי במסגרת אותו תיק הושג הסדר טיעון. לפי ההסדר תעתור התביעה בתיק ההריגה לעונש שלא יעלה על 4 שנות מאסר ואילו העורר יטען באופן חופשי וללא הגבלה לגבי העונש. נתון נוסף שראוי לציין הוא העבר הפלילי של העורר. הוא הורשע בעבר פעמיים בעבירות אלימות. תלוי כנגדו מאסר מותנה של 12 חודשים שהינו בר הפעלה, בין אם בתיק הנוכחי ובין בתיק ההריגה.

3.העורר פנה למרכז גמילה כשבוע לפני האירועים בהם הוא מואשם בתיק הנוכחי. הוא אף שילם כסף על מנת להיכנס לתהליך גמילה. מכאן טענתו, שהועלתה אף בבית המשפט המחוזי, שראוי כי יובא בפני בית המשפט תסקיר מעצר בטרם יוחלט האם להיעתר לבקשת המשיבה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. מסכים אני עם בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לבקש תסקיר מעצר במקרה זה.

4.אילו היה מדובר באדם ללא עבר פלילי, אפשר שהיה נכון לבקש תסקיר מעצר. ברם, מצאנו כי לעורר עבר פלילי בעבירות דומות וכי תלוי נגדו מאסר מותנה. לא זו אף זו, הוא הורשע בעבירת הריגה על פי הודאתו זמן קצר לפני שביצע, לכאורה, את העבירות בהן הוא מואשם עתה. לאור הנתונים האמורים צדק בית המשפט המחוזי בדרך הילוכו.

5.אי לכך הערר נדחה.