בש"פ 1135/07 מדינת ישראל נ. שי אלבז

לפניי בקשה חמישית מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות שונות כלפי אשתו (להלן: המתלוננת ). על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, נהג המשיב, בהזדמנויות שונות, לנעול את המתלוננת בדירתם, לזרוק עליה חפצים ולהכות אותה בחלקים שונים של גופה – אף בהיותה הרה. לאחר שהמתלוננת עזבה את דירתם המשותפת ביקש ממנה המשיב לחזור בה מן התלונה שהגישה נגדו, ואף לאחר שהסכימה לעשות כן, איים עליה במותה במידה ולא תחזור לחיות עימו. באחת הפעמים, לאחר שאיים על המתלוננת, המשיב פתח והדליק בלון גז שהיה בדירה, והבעירה גרמה לפיצוץ עז, אשר למרבה המזל אירע לאחר שלא היה עוד איש בדירה. בנוסף, איים המשיב על המתלוננת כי במידה והילד שצפוי להיוולד להם לא יחיה עם שני הוריו יחד, הוא יהרוג את שניהם.

בגין מעשיו אלו ובגין מעשים נוספים הואשם המשיב בעבירות הבאות: תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) בצירוף סעיף 379 לחוק; כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; הצתה, לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק; הטרדה, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 והיזק במזיד, לפי סעיף 452 לחוק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו. בבקשה צוין כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב וכי המסוכנות הנשקפת ממנו, הן למתלוננת והן לציבור בכללותו הינה רבה. כן נטען כי במידה והמשיב ישוחרר ממעצר, קיים יסוד סביר לחשש שינסה לשבש הליכי משפט ולהדיח עדים, בהתחשב בעובדה שבעבר ניסה להדיח את המתלוננת לחזור בה מתלונתה. בנוסף, צוין כי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות במשפחה וכי תלויים ועומדים נגדו עונשי מאסר על-תנאי.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו) נעתר לבקשה והורה על מעצרו של המשיב. בהחלטתו ציין בית המשפט, בין היתר, כי המשיב הוא אדם בעל דפוסי התנהגות אובססיביים כלפי המתלוננת וכי מסוכנותו כלפיה רבה ומצריכה להגן על שלומה ובטחונה מפניו גם במחיר חירותו שלו, אף שטרם הורשע בדין. כן ציין בית המשפט כי תסקיר שירות המבחן שהוכן אודות המשיב לא כלל המלצה לשחררו וכי הודגשה בו המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב והחשש שאלימות מצידו תחזור ותישנה. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו וכן ערר שהגיש המשיב על ההחלטה נדחו.

3.

משפטו של המשיב לא בא על סיומו אף לאחר שחלפו תשעה חודשים מאז נעצר לראשונה, ועל כן ביקשה המדינה מבית משפט זה להאריך את מעצרו. שלוש הבקשות הראשונות שהוגשו בעניין זה התקבלו במלואן והבקשה הרביעית התקבלה באופן חלקי. בהחלטה אחרונה זו ציין בית המשפט (כב' השופטת א' חיות) כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב מצדיקה את המשך מעצרו גם כיום, אולם נוכח התמשכות ההליכים ראוי כי יעשה מאמץ מיוחד לסיים את ההליך בתוך פרק זמן קצר מזה שנתבקש. לפיכך, האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב בשישים ימים בלבד.

4.

בימים אלו עומדת להסתיים תקופת ההארכה הרביעית, והיות ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, עותרת המדינה - זו הפעם החמישית - להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. לטענתה, לאור המעשים המיוחסים למשיב ולאור עברו הפלילי, המסוכנות הנשקפת ממנו ברורה וגלויה ומלמדת כי לא ניתן להסתפק לגביו בחלופת מעצר. כן מציינת המדינה בבקשה כי התמשכות ההליכים בתיק זה נבעה בעיקר מאופן התנהלותה של ההגנה, אשר בקשות שונות שהגישה להבאת עדים ומומחים עיכבו את שמיעת הראיות בתיק. בפרט, מתייחס בא-כוח המדינה לכך שבמהלך שמיעת עדותו של המשיב הועלתה מפיו גרסה חדשה לפיה בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו נטל סמים והיה בדמו אלכוהול, ובגין כך טען הוא לאחריות פלילית מופחתת. בית המשפט נעתר לבקשת המשיב להביא חוות-דעת מומחה מטעמו בתחום הטוקסיקולוגיה, ולאחר מכן חל עיכוב נוסף בהליכים בשל העובדה כי חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד המדינה להעביר לידיה את המאמרים שעליהם נסמכה חוות-הדעת, העברת חוות-הדעת התעכבה, עד שלבסוף נמסרה ללא המאמרים האמורים. אשר לסטאטוס ההליך כיום, ציינו באי-כוח המדינה בבקשה ובדיון לפניי כי שלב הבאת הראיות במשפט הסתיים וכי הצדדים אמורים להגיש את סיכומיהם עד אמצע חודש מרץ. בנוסף, מועד מתן הכרעת הדין נקבע זה מכבר ליום 26.3.07, ועל כן נראה כי סופו של המשפט קרוב. בנסיבות אלו, טוענת המדינה כי יש מקום להורות על הארכת מעצר נוספת.

5.

בא-כוח המשיב הביע בדיון לפניי את התנגדותו להארכת מעצר נוספת של מרשו וטען כי בהינתן העובדה כי זוהי הארכת המעצר החמישית שמתבקשת על-ידי המדינה, לא ניתן עוד להיעתר לה ויש להורות על שחרורו של המשיב. לדבריו, לא אחת משוחררים בסיטואציה מעין זו נאשמים המואשמים בעבירות חמורות יותר מאלו המיוחסות למשיב, ומעבר לכך, העובדה שהמתלוננת ביקרה את המשיב בבית המעצר יחד עם בנם, מלמדת כי המשיב לא מהווה עוד איום עבורה. כן ציין הסנגור כי חלק מן העיכובים בניהול התיק העיקרי נבעו מאילוצי בית המשפט ומאילוצי התביעה, ועל כן אין להטיל את מלוא האחריות לכך לפתחה של ההגנה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת המדינה ובנספחיה והאזנתי לטענות הצדדים בדיון לפניי הגעתי למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. בית משפט זה כבר קבע בהחלטותיו הקודמות כי מסוכנותו של המשיב, אשר נלמדת הן מחומרת המעשים המיוחסים לו והן מעברו הפלילי, רבה היא וכי קיים צורך ברור להגן מפניו על שלומה של המתלוננת. מבלי להקל ראש בפרק הזמן הארוך שבו נתון המשיב במעצר, לא מצאתי כי חלוף הזמן הקהה את מסוכנותו זו באופן שיאפשר את שחרורו ממעצר כעת. לא מצאתי גם כי ניתן להסיק מהעובדה שהמתלוננת ביקרה את המשיב בבית המעצר כי הוא לא מהווה עוד איום עבורה, כך שגם בנתון זה אין כדי להביא למסקנה שונה באשר למסוכנות הנשקפת ממנו. אשר להתקדמות המשפט, גם אם ניתן לקבל את טענת המשיב כי העיכוב בניהול ההליך נבע גם מאילוצי בית המשפט ומאילוצי התביעה, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שחלקו הניכר נבע מאופן התנהלותה של ההגנה. מכל מקום, תהיינה הסיבות לעיכוב אשר תהיינה, מצב הדברים הנוכחי הוא כי התיק קרוב כעת לסיום. מועד מתן הכרעת הדין נקבע ליום 26.3.07, זמן קצר בלבד לאחר המועד הצפוי להגשת סיכומי ההגנה, וככלל נראה שבית המשפט המחוזי עשה מאמץ לקיים את הוראתו של בית משפט זה בהחלטתו הקודמת ולזרז את סיום ההליך. אני ערה לכך שהציפיות שהובעו בעבר לסיומו הקרוב של המשפט התבדו וכי המשפט התארך מעבר לצפוי. יחד עם זאת, נמצאים אנו כעת בישורת האחרונה ממש. לאור תקופת מעצרו הארוכה של המשיב, חזקה על כל הנוגעים בדבר כי יעשו כל שניתן כדי להימנע מעיכובים נוספים, כך שניתן יהיה לסיים את ההליך כולו בתוך תקופת הארכת המעצר הנוכחית.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 16.2.07, או עד למתן פסק דין בת"פ 8193/05 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.