בש"פ 11389/05 מדינת ישראל נ. זוהיר טרבין

בפניי בקשה להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיבים הוגש בחודש דצמבר 2004 כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק, שוד בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 24.11.04 קשרו המשיבים קשר עם אחר, עצאם טרבין (להלן: עצאם ), המואשם בכתב אישום נפרד, לשדוד חנות מכולת השייכת למשפחת אבו-גררה בשגב שלום. על פי הנטען, בשעות הערב של אותו היום נפגש המשיב 1 עם עצאם, אשר הביא עמו רובה, שלוש מחסניות ושש שקיות אשפה, והשניים ערכו סיור מקדים באזור החנות. לאחר מכן הצטרף אליהם המשיב 2, והשלושה הסתתרו בקרבת החנות והמתינו לשעת כושר לביצוע השוד. בהמשך, כך נטען, כיסו השלושה את ראשיהם בכאפיות ואת נעליהם בשקיות ניילון ונכנסו לחנות, כשהמשיבים חמושים באקדחים ועצאם חמוש ברובה. עצאם כיוון את נשקו לעבר השוהים במקום - יאסר אבו גררה, אחיו הקטין נ' ואחד מעובדיו - ודרש הם כסף, בעת שהמשיבים הורו להם לשכב על רצפת החנות ואף דחפו אתם בכוח לרצפה. כן נטען כי המשיב 1 איים על השלושה באקדח בעת שהמשיב 2 ועצאם ניסו לפתוח את הקופה, בה היה סכום של כ-100,000 ₪. משלא הצליחו לפתוח את הקופה נטלו סכום של 5,000 ₪ שהיה במגרה, ודרשו מיאסר אבו-גררה להתקשר לאביו שיביא את כל הכסף. מוסא אבו-גררה, אשר ישן בחדרו מעל לחנות, התעורר למשמע הרעש, ומשראה את עצאם עומד בפתח החנות החל לצעוק ולזרוק לעברו אבנים. על פי הנטען, המשיב 2 ועצאם החלו לירות לעבר מוסא ולאחר מכן ניסו להימלט מן המקום, כשהם יורים לעבר בני משפחה נוספים שהתעוררו והחלו לרדוף אחריהם. כתב האישום מפרט עוד כי המשיב 1, אשר נותר בחנות, הצמיד את אקדחו לראשו של הקטין נ' ואילצו ללכת אתו לכיוון הדלת. לאחר שיצא מהחנות החל המשיב 1, כך נטען, לירות לעבר האני אבו-גררה, בן משפחה נוסף אשר עמד בפתח החנות. מהיריות שירו המשיבים ועצאם נפגעו שניים מבני משפחת אבו-גררה: מוסא נפגע מכדור בעכוזו ואושפז בבית חולים, ואילו האני נפגע מכדור בגבו, שעבר דרך ליבו וריאתו השמאלית וגרם למותו.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ברקאי ) נעתר לבקשה זו, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעוררים בכתב האישום, נוכח הודאתו של עצאם וחיזוקים שונים שנמצאו לה. כן נקבע כי מסוכנותם הלכאורית של המשיבים נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להם. ביחס לעצאם קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לבחון בעניינו חלופת מעצר, נוכח גילויי החרטה מצידו והעובדה כי מסר גרסה מלאה לחוקריו, כמו גם העדר ראיות המצביעות על כך שהוא זה אשר גרם לחבלתו של מוסא ולמותו של האני. על ההחלטה לעצור את המשיבים עד תום הליכים המשפטיים נגדם הגישו באי-כוח המשיבים עררים לבית משפט זה. ביום 27.2.05 דחיתי את עררי המשיבים. בהחלטה בערר נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים בעבירות המיוחסות להם, וכי קמה נגדם עילת מעצר נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהם. בהחלטה הודגש כי:

"המעשים החמורים המיוחסים לעוררים בכתב האישום - רצח, מעשי אלימות חמורים ושוד תוך שימוש בנשק חם - מקימים חזקת מסוכנות אשר לא נסתרה בנסיבות העניין. נוכח סוג העבירות המיוחסות לעוררים ונסיבות ביצוען, לא מצאתי כי ניתן להגשים את תכלית המעצר ולהפיג את מסוכנותם הרבה של העוררים על ידי חלופת מעצר. לכך יש להוסיף כי בכל הנוגע לסולימאן, הרי שקיים חשש ממשי כי יימלט מן הדין נוכח היותו שוהה בלתי חוקי בארץ. הבאתי בחשבון כי בית המשפט קמא הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של עצאם, על אף המעשים החמורים המיוחסים לו, אך בטענה זו בלבד אין כדי להכריע את הכף לטובת שחרורם של העוררים לחלופת מעצר, ואף אין בכך הצדקה לקבלת תסקיר מעצר ביחס לאחרים. כפי שציין בית המשפט קמא, עצאם גילה חרטה ומסר גרסה מלאה לחוקריו ולפיכך סבר בית-המשפט כי ייתכן שהפנים את חומרת מעשיו וכי תמצא חלופת מעצר ראויה העשויה להבטיח את המסוכנות הנשקפת ממנו".

משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתוך תשעה חודשים הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. ביום 8.9.05 נעתר בית משפט זה (השופטת א' חיות ), בהסכמת המשיבים, להארכת המעצר המבוקשת. כעת מבקשת המדינה כי מעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים בפעם השנייה.

בדיון לפניי ציינה באת-כוח המדינה כי עד לעת הזו העידו מרבית עדי התביעה. עם זאת, הבהירה כי עדותו של עצאם מתעכבת עקב הלכת קינזי. בהקשר לכך ציינה באת-כוח המדינה כי תיקו של עצאם מצוי כעת במהלך פרשת ההגנה. בא-כוח המשיב 1 טען כי הרציונלים שבבסיס הלכת קינזי חלים בעניין זה, ומסיבה זו אף דחה בית המשפט קמא את בקשת התביעה לקבוע כי הלכת קינזי אינה חלה במקרה זה. כן ציין כי המשיבים נטולי עבר פלילי וכי קיימות עבורם חלופות ראויות, מחוץ לאזור מגוריהם ומקום האירוע. באת-כוח המשיב 2 הוסיפה כי כעת לא קבועים מועדים נוספים לשמיעת התיק ולא ניתן להעריך מתי תסתיים שמיעתו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. ראשית, המסוכנות הנשקפת מן המשיבים גבוהה ביותר, נוכח אופי העבירות המיוחסות להם ונסיבות ביצוען. המשיבים מואשמים בביצועם של מעשי אלימות חמורים ושוד תוך שימוש בנשק חם, אשר גרמו לאדם לחבלה חמורה ואף למותו של אדם אחר. אנשים חפים מפשע, אשר לרוע מזלם התעוררו משנתם במהלך מעשה השוד המיוחס למשיבים. מעשים חמורים אלה מלמדים על המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ועל נכונותם לפתוח באש כלפי חפים מפשע. שנית, משפטם של המשיבים מתנהל ונשמעו בו עד כה עדי תביעה רבים. אכן, לא ניתן להעריך, בשלב זה, מתי תסתיים שמיעת התיק, נוכח ההמתנה לסיום משפטו של עצאם. אף על פי כן, כפי שנמסר לנו מפי באת-כוח התביעה, מצוי משפטו של עצאם בשלבים מתקדמים, ויש לקוות כי יסתיים בתוך זמן קצר. על כן שוכנעתי כי בשלב זה מוביל האיזון בין ההגנה על חירותם של המשיבים לבין האינטרס בשמירה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך השיפוטי, להארכת מעצרם כמבוקש. יצוין, כי המדינה הגישה עתירה לבג"ץ, שעניינה ההצדקה בהמשך קיומה של הלכת קינזי, ועתירה זו קבועה לדיון בפני בית משפט זה ליום 15.1.06. נוכח העובדה שהסיבה המרכזית לעיכוב המשך שמיעת משפטם של המשיבים נעוצה בהלכת קינזי והעדר האפשרות להעיד את עצאם בטרם יסתיים משפטו, עשויה ההכרעה בעתירה בענין הלכת קינזי להשפיע גם על ניהולו של תיק זה. מכל מקום, בשלב זה, נוכח התקדמות משפטם של המשיבים, בו נשמעו עד כה עדי תביעה רבים, השלב המתקדם בו מצוי משפטו של עצאם, וכן המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיבים, החלטתי לקבל את בקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים כמבוקש.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מיום 12.12.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1041/04 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.